כל ט"ו בשבט הוא מטיל  עלי משימות, הבעל הבית שלי, אבל התרגלתי
לזה, בכלל אני אוהב אתגרים.
ישבתי אצלו במשרד והוא מראה לי במפה על מטעי תמרים על יד ים
המלח , "סע ותביא לי מג'ה'ול".
"מה זה משנה לך איזה תמרים אני אביא לך, דווקא מג'הול אתה
רוצה" אני אומר לו, ואז הוא מוציא לי תמר בגודל 10 ס"מ, חום,
לח, ובשל ואומר לי "תטעם" .
הבנתי, אין צורך במילים נוספות.

בבוקר ישבתי שעות לחשוב על הקשרים שלי עם אנשים שמכירים את
השטח וחקלאות, ממש כלום, עד שנזכרתי בשרון המדריכה לגלישה
ממצוקי דרגות,
כן בטח , מי שמכיר אותי נופל מצחוק, אבל אני עם כל הכבודה שלי
גלשתי ואפילו עברתי על חבל בין שני קצוות ערוצים כולל ניווט
לילה עם המכשיר הזה .GPS

בערב תפסתי אותה בטלפון, "היי שרון, זה שש זוכרת אותי, הכנתי
את ארוחת הערב החגיגית  פעם סביב המדורה בגיבוש של הצוותים".
אני לא שומע כלום, שקט כזה, "שרון , את שומעת"
"שומעת שומעת  בטח ששומעת אותך נשמה, מי יכולה בכלל לשכוח אותך
אחרי ארוחה כזו, אבל מה קרה , שכחת אותי לגמרי מאז, מה קרה
שנזכרת, שוב  אתה מארגן משהו?"
"תשמעי שרון, אני יודע שאני לא בסדר, זה המרחק את יודעת, את אף
פעם לא מגיעה למרכז, אבל אני צריך את העזרה שלך, אני סומך
עלייך, אני אוהב אותך עוד מאז, בבקשה תעזרי לי, את יודעת המצב
בשוק לא משהו עכשיו, ואני חושב שאת יכולה לעזור לי"
"בתנאי שאתה עושה סנפלינג  איתי מהמצוק"
"מדרה מיה אני מקלל, את יודעת שיש לי פחד גבהים"
רוצה? או לא רוצה" היא מפטירה,  אפילו לא שאלה מה אני צריך.


נפגשנו במחסום אבנת, היא הגיעה עם הג'יפ שלה, זוהרת בדיוק כמו
שזכרתי אותה, שיער שחור גולש, עיניים ירוקות, חזה שופע, הכל
מדוגם.
"שרון" אני אומר לה " אני חייב להשיג יבול של תמרי מג'הול
הגדולים האלה שיש כאן כמו ששמעתי"
"יש בהחלט, אבל רוב היבול נמכר לבדווים מיריחו, אבל בוא ניסע
למצפה שלם ונבדוק איתם".
נסעתי אחריה, אלא שהיא בכלל לא נסעה למצפה שלם, אלא כחמש מאות
מטר מהמחסום או יותר עצרה את הג'יפ מול מטע של תמרים, פתחה את
שער הברזל וסימנה לי לנסוע אחריה.

נסענו על שביל עד שהגענו למטע, באמת נגלו לעיניי דקלים תמירים
אשר פירותיהם עטופים ברשתות," זה נגד הצרעות" אמרה, "דבור" אני
אומר לה, "צרעה מזרחית" היא עונה לי, "דבור זה בערבית".
"הנה חבלים", היא מוציאה  מהג'פ חבלים, רצועות הידוק, מתפסים
וכל  הציוד הדרוש לעליה וטיפוס על צוקים, אני מעיף בה מבט
השתוממות ועיניים פעורות?
אבל היא בנחישות שלה עונה לי בטרם פציתי פה, "סיכמנו על טיפוס
אתה זוכר?"
אני מביט בה בפליאה וחוסר אונים "את לא מתכוונת שאני אטפס על
העצים ואקטוף פרי עם המצ'טה הזו ( מין סכין ענקית לחיתוך כף
התמרים", "אני כן" היא עונה לי.
וככה בעוד אני מתווכח עמה היא מתיישבת על גזע תמר שנגדע והונח
כגדר, ולפתע היא צורחת בטירוף, אני מביט בה ורץ אליה, הבנתי
מיד על פי ריבוי הצרעות כי נעקצה, רצתי אליה ובאינסטקטיביות
הפשלתי את מכנסיה ותחתוניה, מאתר את מקום העקיצה בישבנה, מתעלם
מהצרחות והאגרופים שהיא מכה בי בחוזקה, ומצמיד את פי למקום
האדום בשיניים מוציא את העוקץ יורק אותו וממשיך למצוץ את הארס
מהעקיצה, יורק אותו אבל נסחפתי לגוף שלה, הישבנים הגלויים שלה
הזכירו לי נשכחות, עוד מתקופת הקורס, כך המשכתי לנשק אותה
וללטף את עיגולי ישבניה והיא בהדרגה מפסיקה להלום בי וממירה את
הבכי ביבבות הנאה תוך שהיא מסתובבת ואני מוצא את עצמי כורע מול
גבעת האהבה שלה כשהיא אוחזת בראשי ומכוונת אותו לערוותה. כאשר
סיימתי את מסע לשוני במקום הקסום הזה
אחזה שוב בראשי מביטה בי בהערצה ואומרת" אינך צריך לטפס על העץ
כיוון שגלשת כבר"
היא עצמה טיפסה ושלשלה לי כמות עצומה של כפות תמרים עמוסות
פרי, "רק תאמר לי מה מתוק יותר, אני או המג'הול" חייכה ועזרה
לי להעמיס הכל לטנדר שלי.

כך נסעתי חזרה, נסער הוזה ומקווה שבשבועות לא ישלח אותי לחפש
לו בננות אדומות או פלפלים שחורים.