"אני הולכת  לביה"ס"
אמרה רונית לאמה.
"טוב, אל תשכחי לקחת את הכריך".
רונית יצאה לבית הספר.
בדרכה היא עברה, כרגיל, מעל התעלות של בית החרושת בעירה.
לפתע היא שמה לב למשהו מוזר, ליצור קטן מתגלגל לו בין השיחים.
יצור קטן, בצבע לבן-שקוף. יצור מוזר, ולו אף ארוך ואוזניים
גדולות, וקרניים קצרות בצבע אדום.
לא, זה לא השטן.
היא הלכה לאיטה בשקט אל היצור.
היצור, שהבחין בה ניסה לקום ולברוח, אך מנפילתו נקע את רגלו
ושכב שומם בין השיחים בניסיונו להיות שקט, בל תבחין בו הילדה.
אך ניסיון זה לא הצליח.
הילדה התקרבה אל היצור. שעמדה כבר ממש לידו החלה לרדת ארצה
באיטיות.
ישבה רונית ליד היצור, והחלה לשאול אותו שאלות.
"מי אתה" שאלה רונית. בבלבול.
"אה. אה.... אני... גרובר אמר היצור מגמגם"
"גרובר?" שאלה רונית.
"כן" השיב היצור והמשיך
"אני ובני משפחתי הגענו ארצה לפני שבוע, בדיוק בדרכי אני
אליהם, אל בני משפחתי, בבקשה הניחי לי ללכת ואל תפגעי בי,
בבקשה"
ריחמה עליו רונית ואמרה לו
"איני מתכוונת לפגוע בך, אם ברצונך ללכת יכול אתה"
"אך ברצוני, אם אפשר, לבוא אתך למקום מגורך ולבקר שם."
"אמממ... טוב... אני מניח ששום רע לא ייגרם, אך בבקשה שמרי על
מקום זה בסוד."
"בסדר" אמרה רונית.
הם החלו צועדים בין הגבעות והשדות, הנחלים והעצים ולבסוף הגיעו
למין חורשה קטנה, שבה לא ביקרה רונית מעולם.
"עכשיו, לכי קדימה שלוש צעדים ואז עצרי" אמר היצור.
בסדר, אמרה רונית וכך עשתה.
לאחר שלוש צעדים, עצרה כדבריו של הגרובר ופתאום מצאה עצמה
מתגלשת במין מגלשה ארוכה ומסביבה גרוברים הדומים מאד בצורתם
ומלבושם לגרובר שפגשה עתה.
"אלה הם בני משפחתי אמר הגרובר"
"כמובן, רואים" ענתה רונית בהתפאלות.
"עכשיו, בואי אחרי, אתן לך משהו לאכול"
בעודה הולכת בשבילים הצרים, מלווים החול והבוץ, מסתובבת היא
הצידה והנה , מנסה לזהות את המקום, ואולי לחפש בזיכרונה אם
ראתה מקום זה בעבר.
אבל לא. ממש לא.
הם הגיעו לחדר האוכל.
הגרובר הצעיר, הוציא מתוך ארון חלוד צנצנת מלאה בכדורים
מוזרים, עגולים בצבע סגלגל, ומהפריג'ידר הוציא ריבה מסוימת שלא
ראתה רונית בעבר.
"הריבה הזאת פופה שמה" אמר הגמד.
טעמה כטעם גן עדן.
מחובתך לטעום ממנה.
לקחה רונית כדור סגלגל אחד, ועליו מרחה כמות מזערית מהפופה.
צדק הגרובר.
ריבה זו, אכן טעימה מאד הייתה.
"אני צריכה לחזור הביתה" אמרה רונית לאחר שעה ארוכה.
"ומדוע כך" שאל הגרובר.
"התבואי לבקרני?"
"כן כמובן" השיבה רונית. "בקרוב".
לפתע שמעה רונית קול.
"רונית, קומי, יש לך ביה"ס עוד חצי שעה"
כל זה היה חלום, הרהרה רונית בלבה.
בדרכה לביה"ס עברה רונית בתעלות ליד בית החרושת. אולי תראה את
הגרובר...