סליחה על קודם.

{{{גרסא 2 נטולת דמיון למציאות, עקרונות רגשיים או מין.
(שכדרך אגב אני לא חולה מין או נפש או כל דבר שבסגנון, הכל פרי
הבנת הקורא המפוקפק לשמו.}}}.


השמש הפציעה בלית ברירה מעל התעלה המכוערת ההיא, לא שממש היתה
לה ברירה.
האוויר היה מלוכלך והעננים מזמן השחירו כבר, הרוחות נשבו
במהירות הבזק וכולם ידעו כבר שהכל הולך להיגמר, הם ברחו הביתה
והחלו מתכוננים לסוף.
כל משפחה ומשפחה ישבה בביתה, התפללו וקיוו שיהיה יותר טוב
בסוף, שבעצם הם לא ידעו מה יקרה- סך הכל עברה איזו שמועה
מסריחה שמשהו הולך לקרות, ומה?- אין לדעת.

סיון ישבה בחדרה בשקט יחסי, היא סתם נשענה כנגד הקיר ושמעה
נעימות של להקת הג'אז מטאל האהובה עליה, היא כל כך הזדהתה
איתם. הרי 'העולם הזה דפוק..מניו יורק ועד בנקוק'.
היא כבר בכתה מספיק היום, אבל עדין היא רצתה עוד ועוד. היא לא
ידעה איך, אבל, מה זה יעזור לה?
"לבכות?, למה לבכות..מה זה יעזור לך?", אמר לה איתי בחיוך
אופייני, השיחה הזאת התקיימה כמה פעמים במשך השבועות האחרונים,
מאז שהשמועה התחילה לרוץ היא כבר לא יכלה להתמודד עם עצמה-
הפחד חיסל אותה.
וכך, היא הבינה שאין פתרון אחר חוץ מלבכות, האפלה שבפחד סתם
שיגעה אותה והיא חייבת לגמור כבר, אבל איך לה לגמור, היא סתם
בוכה כל הזמן.

איתי החרמן ההוא, היא אהבה אותו אבל הכחישה במשך שנים, הוא גם
אהב אותה. הוא כבר כמה שנים מציע לה להיות איתו, לשבת לידו,
להיות איתו- היא לא רוצה כלום, מכחישה וצוחקת, משחקת אותה
הידידה הכמעט טובה.
והשנאה כמעט ולא היתה, חיבוקים היו כמובן, אבל סתם ידידותיים
כחיבוקי אחר פרידה כואבת, ולו זה כאב יותר ממנה או ממנו, ובעצם
שמח- אולי הפעם היא תבחר בו?, לא קרה לעולם.
ובעצם נתעלם מהעובדה שהם לעולם לא נפגשו או משהו, הם סתם
דיברנו במכתבים אשר עברו על גבי יונות דואר.
לפעמים הוא ראה אותה בדרך לפסיכולוג שלו כנגד מחלות נפש ומין,
על אף שלא ידע מי היא..הוא עדין חייך לכיוונה כמכר ותיק והפנה
ראשו, היא התעלמה ממנו כלא היה.

סיון המשיכה לשבת לה, המוזיקה רועשת באוזנה הימנית והיא כבר לא
בוכה, היא סתם מתגעגעת וחושבת על הסוף, על איתי, ועל שאר
הדברים.
הוא רצה והיא רצתה אבל פשוט העיקרון של החברה לא נתן לה, תמיד
היא ידעה שהיא יכולה לקרוא איזה ספר טוב של טרי פראצ'ט' או
משהו של טולסטוי ובכל זאת לקבל קצת אנרגיות חיוביות- בניגוד
אליה איתי ניסה לדחוף אותה רק לעצמו.
סיון לא ידעה דבר כבר זמן רב, אך מצב רוחה השתפר, חיוך דל עלה
על שפתיה. בלית סיבה הדמעות זלגו מעצמן באין מפריע והיא ניסתה
ליהנות ולחשוב על אהובה באותו הזמן, היא התגעגעה כל כך- זמן רב
לא נשאר.
ומכאן שכבר הכל ייגמר ובעצם מה לא ידעו, היא החליטה לפגוש בו.

לאחר מספר טלפונים וסידורים היא השיגה את המספר שלו, היא
התקשרה והוא לא היה בבית.
"לאן הלך?", שאלה בלחץ יומרני.
"המ, לשחק כדורסל או משהו..יחזור לקראת סוף העולם אני חושבת",
אמרה אימו.
"קיי, תודה", אמרה וטרקה את הטלפון.
סיון הסתדרה והתלבשה בבגדים מתאימים לאירוע- חצאית אופנתית
אשר הבליטה את גזרתה המרשימה, נעלי עקב ארוכות סוליה וכמובן,
גם גופיה שחורה, כי לא היו מעילים.
היא הלכה בחולמנות אל כיוון דלת ביתה אך נעצרה בשל צעקת אביה.
"לאן?.."
"המ, סתם..", ריחפה לעצמה.
"אה, טוב.. תחזרי לפני סוף העולם, טוב?"
"סבבה..ביי", אמרה ויצאה מהבית.

לפי שיחות אינטרנט שהיו להם כנראה, היא יכלה לנחש איפה הוא
משחק לעצמו כדורסל, היא פשוט הלכה לשם מהר, לבדה ברחוב עם עוד
כמה בוזזים ופורעים.
לאחר דקות מספר היא הגיעה למגרש, כבר מרחוק שמע את קולות
הכדורסל המוקפץ כנגד הרצפה ואת הנשימות הכבדות של איתי המנסה
ליהנות ממשחק כדורסל כנגד עצמו, האחרון כנראה.
היא עמדה שם כמה דקות וצפתה בו, לבסוף איתי הבחין בה ובלית
ברירה הוא ניגש אליה.
"ש..שלום..?", גמגם.
"כן, נו..ההליך המקובל", אמרה בציניות.
"אה, נו.. אז נפגשים לבסוף אה?"
"ועוד איזה סוף..?", חייכה.
שתיקה חלוקה במחלוקת עופפה לה באוויר והם הסתכלו אחד על השני
כזוג אוהבים הנחשקים לברית הנצחית, כאילו כבר הכינו עצמם
מראש.
"הממ, את נראית ממש טוב.., כן..יחסית לסוף..טוב!", חייך.
שתיקה מכרעת עמדה על הפרק, כלא דבר עמד. נראה כי היא הולכת
לנגוח בו במהירות או פשוט לברוח.

לפני שהספיקה הוא נישק אותה קלות.
אחר-כך זה התפתח לנשיקה רומנטית וטובה, אהבו כ2 מתחרים בתחרות
נשיקות אולימפות על פי שלעולם לא דיברו..
"אתה נהדר..", היא לחשה באוזנו.
"כן אני יודע..", הוא חייך וחיבקה.

"טוב, נו..איך שהבנתי..העולם היה צריך להיגמר קודם..הממ... רבע
שעה.."
"שטויות".
"כנראה שאתה צודק, לפחות העולם שלי נגמר.."
"מה הכוונה?", נלחץ איתי, "מה את תעשי?!"
"אה לא לא אל תלחץ, הממ, כאילו..הכל עכשיו..שונה"
"אה..כן..", חייך אליה וחיבקה שנית.
הם שתקו ופתאום, שנית- נשק לה, הנשיקה נראתה נמשכת לנצח אבל אז
לפתע הכל התפוצץ וכולם מתו, שעון קיץ.