"שיט, לאן היא נעלמה?"
"אני יודע שהיא כאן איפה שהוא , לאן היא כבר יכלה ללכת???"
הוא רץ להביא את המנורה החזקה מחדר האמבטיה אך מעד בדרך על
הכיסא... "אך, איזה כאבים" הוא צעק בעודו ממשיך לרוץ צולע לחדר
האמבטיה " איפה את מנורה דפוקה?" מלמל לעצמו "אני יודע שאת
כאן"...
"אה, הנה את" הוא תפס את המנורה בחוזקה ורץ איתה לחדרו, המנורה
פעלה על בטריות כך שלא היה צורך לחברה לחשמל.
"או-קיי , איפה אתחיל לחפש?" שאל את עצמו במנהגו הידוע שגרם
לכל "חבריו" לצחוק עליו " תפסיק לדבר לעצמך" הם היו אומרים לו
ואפילו הוריו, שאמורים היו לתמוך בו תמיד אמרו "אתה כבר בן 14
, אז לפני שאנו שולחים אותך לפסיכולוג שיעלה לנו המון כסף
,תפסיק להיות כזה תמהוני ומוזר".
הוא החל לחפש בצד ימין של הקיר ולמעלה ואכן כעבור מספר שניות
הוא ראה נקודה שחורה זזה על הקיר "הנה את חמודה שלי" אמר לה
למרות שידע שהיא בטח לא שומעת אותו " יש לה דברים חשובים יותר"
הסביר לעצמו "מאשר להקשיב לדבריו של פרט לא מקובל ממין אחר
בכלל, אולי גם היא לא רוצה להכיר אותי" חשב "אולי באמת יש בי
משהו שבולט לרעה, אבל מה זה יכול להיות??? , טוב נעזוב את זה
לעכשיו ונחזור לזה בלילה לפני התפילה". הוא לקח דף נייר קטן ,
הציב אותו מתחת לנקודה השחורה ונשף מעט לעברה - במשך שניות
מספר נאבקה הנקודה שלא ליפול " בטח בשבילה זה כמו טורנדו
רציני" חשב " אך היא נאבקת היטב, ובכן כצוות תמיד היינו חזקים"
אך כעבור מספר שניות לא עמד לה עוד כוחה והיא נפלה לה ברכות
לתוך דף הניר הרך.
רועי לקח את דף הניר ושם אותו בתוך קופסת הנעליים "עבר עלייך
יום קשה חמודה שלי, נכון?" שאל את הנמלה הקטנה שעמדה מתחתיו
"אז עכשיו תנוחי מעט ונתראה אחר כך". הנמלה הסכימה עם דבריו של
רועי ע"י כך שלא עשתה או אמרה שום דבר מיוחד ורועי הניח את
הקופסה בצד והלך לראות קצת טלוויזיה.
כשנמאס לרועי מהטלויזיה החליט להתקשר למיכל.   מיכל הייתה
חברתו של רועי מזה 4 חודשים - הם לא בדיוק היו חברים חברים
למרות שלפעמים רועי נורא רצה ( וכך גם מיכל למרות שרועי , עד
כמה שהיה רוצה לדעת , לא ידע זאת ) הם היו יותר כמו ידידים
בנפש.
יום אחד כאשר רועי ישב לו עם מלי , הנמלה שלו , בגינה ( כמובן
שמלי הייתה בתוך צנצנת כי למרות שרועי סמך לחלוטין על כושר
שיפוטה ונאמנותה הוא ידע שלמלי יש אופי הרפתקני במיוחד וברגע
שיש לה הזדמנות לצאת למסע חקר היא תקפוץ על הזדמנות זו וכמו כן
מלי הייתה נורא נורא קטנה והרבה סכנות ציפו לה ורועי לא היה
מוכן שיקרה לה משהו, אחרי הכול היא ידידתו הטובה ביותר ) בכל
מקרה כאשר רועי ישב עם ידידתו מלי ודבר איתה על יומו המרגיז
בביה"ס ועל כך שקבל 60 בבוחן בתושב"ע עברו שתי בנות במרחק 10
מטר ממנו. הבנות נראו בערך בגילו של רועי אך רועי ידע שאי אפשר
לדעת את הגיל של בנות בגיל הזה במדויק וגם שאם הן כן היו בגילו
הן בוודאי לא ירצו לדבר אתו ( כמו כל הבנות בביה"ס. ) ולכן כדי
למנוע בושה מיוחדת הוא פשוט המשיך לדבר עם מלי והתעלם משתיהן.
רועי שאל את מלי האם כדאי לו לערער על ציונו בבוחן או שעדיף
שפשוט ישתוק. מלי החליטה שעדיף לשתוק בגלל שגם ככה המצב עם
המורים של רועי הוא לא הכי טוב ושזה רק בוחן קטן. רועי הסכים
אתה.
"אז בת כמה היא ?" נשמע לפתע קול מצידו של רועי. רועי הסב את
מבטו בהפתעה וראה שאחת הילדות שראה מקודם היא זו ששואלת את
השאלה, לרועי נמאס שצוחקים עליו ועל מלי ידידתו ולכן הוא החליט
לא לענות לילדה ופשוט להרכין את הראש. אך הבת שעמדה לצידו
סירבה ללכת ואף העזה ברוב חוצפתה לקחת את הצנצנת ולהסתכל על
מלי מקרוב.
"בבקשה אל תפגעי בה" בקש רועי "היא באמת לא עשתה רע לאף אחד".
"למה שאפגע בה ?" ענתה הילדה והתיישבה לצדו של רועי, רועי
הבחין שחברתה של הילדה לא נשארה וכנראה הלכה הביתה.
"אפשר אותה בחזרה" בקש רועי רק ליתר ביטחון, למקרה שהילדה רק
צוחקת.
הילדה נתנה לרועי את הצנצנת ותוך כדי כך שאלה " איך אתה יודע
שזאת בת ? , הרי קצת קשה לראות מכאן " ולאחר מכן צחקה צחוק נשי
ויפה.
מוזר תמה רועי , למה באמת הנחתי שמלי היא נקבה הרי אף פעם לא
בדקתי אך תשובה של "אני לא יודע " לא תשמע חכמה במיוחד ולכן
רועי ענה "בדקתי במיקרוסקופ פעם כאשר מצאתי אותה.
"כן היא באמת נראית כמו בת" הסכימה הילדה.
"איך קוראים לך ?" שאל רועי
"מיכל" ענתה הילדה "ולך ?"
"רועי" הוא ענה.
"אז כמה זמן אתה והיא כבר ביחד ?" שאלה מיכל
"מי אני ומלי ?" שאל רועי " זה באמת מעניין אותך ?"
"ברור" ענתה מיכל בתמימות אמיתית שהראתה על יושר.
"רוצה להיות חברה שלי ?" שאל רועי לפתע "כאילו, כבר יש לי את
מלי אבל לפעמים היא לא מבינה דברים של בני אדם ואני מאוד צריך
לדבר על דברים כאלה עם מישהו ואת באמת מיוחדת!" המשיך רועי
בהתלהבות "אבל אם את לא רוצה זה באמת בסדר אני כבר רגיל לזה".
"למה אתה מתכוון ?" שאלה מיכל
רועי סיפר לה בתמציתיות ספרותית את מאורעות חייו ( העגומים לפי
דעתו ) אך סיפר זאת כאשר חיוך מתנוסס על פניו ( היא באמת
מיוחדת שמע את מלי לוחשת בראשו , כדאי לך לשמור עליה. רועי
הסכים עם כל מילה של מלי ).
"זה נורא עצוב" אמרה מיכל בעצב אמיתי שנגע ללבו של רועי.
"ומה הסיפור שלך ?" שאל רועי "כאילו , איך החיים שלך ?"
"החיים שלי נורא משעממים"  ענתה מיכל   , "ולמרות שיש לי הרבה
חברות וחברים אני מרגישה נורא ריקה בתוכו".

וכך המשיך רועי לדבר עם מיכל במשך כשעה וחצי . הוא למד שהיא בת
יחידה ושהיא מקובלת מאוד בחברה         ( רועי, למרות שהדבר לא
היה לו חשוב בכלל שם לב גם ליופיה של מיכל ולכן נורא הפתיעה
אותו שאחת כמוה מדברת עם אחד כמוהו )  אך יותר מכל למד רועי על
מיכל שהיא אמיתית - היא לא צבועה ולא חיה חיים שקריים בשביל
להיות מקובלת , היא לא תעשה שום דבר שאותו  היא לא תרצה ולא
תפחד מלחץ חברתי ( דבר זה הסביר את העובדה שלא איכפת לה שיראו
אותה מדברת איתו ) ועד כמה שהדבר היה לא ייאמן ואולי הוא רק
נבע מהצורך העצום של רועי לידיד נפש ( חוץ ממלי ) רועי חש שהוא
מתאהב ( באופן נפשי וטהור לחלוטין ) במיכל. עד כדי כך שבסוף
השיחה השם מיכל כבר הפך לשם קדוש בעיניו.
שיחה זו התרחשה לפני ארבעה חודשים ומאז רועי ומיכל נפגשו כמעט
כל יום וגם בימים שלא נפגשו הם דיברו בטלפון כמעט על כל דבר
שקיים ( לפעמים היו רועי ומיכל צוחקים על כך שאילו היה בא
לכדור הארץ חייזר והיה רוצה את תמצית האירועים שהתרחשו עד כה
הוא היה פשוט צריך לקחת את סיכום השיחות של שניהם במשך 4
החודשים האחרונים ) ועם הזמן הם למדו להכיר אחד את השני היטב
ורועי למד שמיכל לא רק יפה ואמיתית אלא גם חכמה, מצחיקה ורגישה
ואין אפילו למה לציין שבמשך ארבעת החודשים האחרונים מיכל
הופיעה כמעט בכל אחת מתפילות ההודיה של רועי לאלוהים.
וכך הפכו רועי מיכל ומלי לשלישיה.
מלי ( לפחות לפי דעתו של רועי ) נורא אהבה את מיכל וניתן היה
לראות זאת לפי ריצותיה המהירות בתוך הקופסא אך כמובן שרועי ידע
זאת גם לפי דבריה של מלי בראשו.
מאז שראה רועי את מלי בפעם הראשונה כמעט חצי שנה מהיום באותו
יום רביעי ברחוב , הוא ומלי ידעו לדבר בשפה שאותה שאר העולם לא
הבין ורועי באמת האמין שהוא הראשון שאכן תיקשר עם חיה והבין
כיצד היא חושבת ומה שיותר הפתיע אותו היה שחיה זו לא הייתה
דולפין או קוף אלא נמלה קטנה חביבה וביישנית בשם מלי.
כאשר ספר רועי להוריו על יכולת התקשורת שלו עם הנמלה הם החליפו
מבטים כאילו מנסים הם לגבש רעיון כיצד להסביר לבנם בדרך יפה
שדבריו הם שטויות רציניות ושכדאי שיגדל קצת. ולבסוף הם רק אמרו
שלפי דעתם הדברים שרועי שומע בראשו הם לא דבריה של מלי אלא רק
פרי דמיונו ושהוא נעזר בדמותה של מלי כדי למצוא מבט חיצוני על
חייו ולגבש את דעותיו.   רועי כמובן לא הסכים עם דעה טיפשית זו
וכאשר ספר זאת למלי היא כעסה מאוד על כל שמזלזלים בה.
דעה זו של הוריו הייתה גם דעתם של כל מי שאליו ניגש רועי עם
הטענה שהוא מסוגל לתקשר עם מלי הנמלה שלו ולכן הוא הפסיק לספר
על יכולתו לאנשים.  "שיזדיין העולם"  אמר פעם לפני השינה "זה
ההפסד שלהם, לא שלי"
אך היה אדם אחד שכן האמין לרועי על יכולתו , אדם זה היה או
יותר נכון הייתה ידידתו מיכל.
אצל מיכל הייתה שיחה ממתינה ורועי שנא שיחות ממתינות ולכן רצה
לנתק אך כשבא לנתק נשמע לפתע קולה של מיכל מהצד השני שואל "
הלו??? , הלו??? " - איזה קול יפה חשב רועי. "הלו???" נשמעה
השאלה בפעם השלישית ורועי הבין שעדיין הוא לא ענה לה " כן, זה
אני " הוא אמר,  "יופי , בדיוק רציתי להתקשר אליך " נשמע קולה
של מיכל "אני באה לישון אצלך , בסדר ? " , "את יודעת שכן "
השיב רועי ולבו התפוצץ משמחה " ואת חייבת לשמוע מה קרה למלי
היום."  , " טוב, תספר לי כשאני אבוא אליך כי אני פשוט עם איזה
בן בקו השני שרוצה לקחת אותי לסרט. איכס הבנים השטחיים האלה.
אני פשוט אגיד לו שאני עייפה ואז אבוא אליך " ענתה מיכל.
"תגידי לו שאת הולכת לישון אצל ילד אחר ושעוד מישהי שקוראים לה
מלי תהיה שם וביחד תהיו שלישיה" צחק רועי.   "OK , ביי " ענתה
מיכל בקול צוחק ורועי סגר את הטלפון בהרגשה נפלאה.
איך שאני אוהב את ההרגשה הזאת חשב רועי , זו ללא ספק אהבה -
אני אומנם עדיין רק בן 14 אך בשבילי זוהי אהבה אמיתית , אין
ספק בכך!
אז עד שמיכל תבוא חשב רועי, אני אלך לדבר קצת עם מלי.
"אני עייפה " אמרה מלי "וגם נורא משעמם לי ".
"אבל מה כבר נמלה יכולה לעשות" ענה רועי.
"אתה יודע בדיוק למה אני מסוגלת" אמרה מלי בראשו.
"באמת עדיין לא דיברתי אתך על התרגיל שעשית לי היום , לאן
ניסית לברוח ???" שאל רועי.
"רק רציתי את תשומת הלב שלך" ענתה מלי "וידעתי שתמצא אותי".
רועי ידע בדיוק למה התכוונה מלי ודבר זה חמם את לבו , במהלך
הזמן שבו הוא מכיר את מלי הוא למד שהכיוונים האהובים עליה הם
ימינה ולמעלה ושיש לה נטייה לקירות לבנים ולכן כאשר הוא חפש
אותה היום הוא ידע בדיוק איפה לחפש - עובדות קטנות אלה חיזקו
לדעתו מאוד את הקשר ביניהם.
"אנחנו נועדנו אחד לשני" אמר רועי "זה לא פלא שאנחנו ביחד".
"נכון" הסכימה מלי שנהייתה שתקנית גדולה בזמן האחרון.
בשבוע הראשון מאז הפגישה המוזרה ביניהם מלי לא הוציאה מילה
מפיה ורועי היה זה שדיבר ודיבר - הוא היה בטוח שמלי מפחדת בגלל
המעבר מהחוץ לקופסא ולכן היא עדיין בהלם ובודקת את השטח.
אך לאחר כשבוע בערך הפכה מלי לפטפטנית רצינית , היא רצתה לדעת
הכל, פשוט הכל - היכולת שלה לקלוט מידע הייתה עצומה והיא לא
הפסיקה לשאול.  רועי היה צריך לשבת במשך שעות ולספר לה בשקט על
בני האדם ועל החיים ועל כך שנמלים הם חיות עלובות וסרות חשיבות
לפי דעתם של רוב האנשים ושמותר להרוג אותן בלי לשים לב בכלל -
מלי הזדעזעה קשות מדברים אלה אך נאלצה לקבל את עובדות החיים
בדיוק כפי שרועי נאלץ לקבל את עובדות החיים.
לפני כ -5 חודשים בערך בקשו הוריו של רועי שיביא להם קצת חלב
מן המכולת " תפסיק לשבת בבית ולרבוץ כמו חזיר שלא עושה שום דבר
, הגיע הזמן שתיקח את עצמך בידיים ותתחיל בזה שתביא חלב
מהמכולת " אמרה לו אמו.
רועי נסע על אופניו הישנים למכולת הקרובה ובדרך ראה כמה ילדים
מקובלים שלא ממש אהבו אותו ולרוב צחקו עליו,  "תראו מי כאן !"
הם אמרו אחד לשני ולאחר כמה שניות החליט כנראה מנהיג החבורה (
הילד הטיפש ביותר כמובן - ככה זה אצל הילדים - האדם שהכי לא
מתאים להיות המנהיג כלומר הטיפש , האיטי , המעצבן והחזק בכוח
הוא תמיד זה ששולט וזה שמחליט מה לעשות.  ואולי זה ככה גם אצל
מבוגרים רק באופן מוסתר יותר.  בריונים שמוסווים בתור
פוליטיקאים ) ובכן אותו מנהיג החליט להפיל את רועי מאופניו ע"י
כך שהחבורה תזרוק עליו אבנים.  ואכן כאשר רועי עבר לידם עם
אופניו הילדים החלו משליכים אבנים על גלגלי אופניו ואחת האבנים
פגעה במטרתה ורועי נפל בחוזקה על האספלט. רועי רצה לבכות אבל
הוא התבייש אז הוא פשוט הרים את אופניו העקומים והלך לו
באיטיות ובכאבים בחזרה לביתו כאשר ברקע נשמע קול צחוקם של
הילדים.
רגלו של רועי הייתה מלאה בדם ואבנים וכאשר הוא הגיע לביתו אמרה
לו אמו " שום דבר אינך מסוגל לעשות כמו שצריך? , אתה לא יכול
לעבור רגע אחד מבלי להסתבך???  עכשיו לך להתרחץ! ".  רועי הלך
לאט ובכאבים לאמבטיה ושטף את רגלו , המים שנספגו בדמו עשו את
דרכם לעבר החור המאיים שבקצה האמבטיה ולפתע ראה רועי שישנה
נמלה במים האדומים האלה שהתקדמו במהירות לעבר המערבולת שבקצה.
רועי שהיה במצב רוח רע שכזה במילא לא יחס חשיבות רבה לנמלה כי
פשוט לא היה לו איכפת אך משהו בלבו צבט ולכן הוא קפץ במהירות
והציל את הנמלה ממש ברגע האחרון - רועי היה מוכן להישבע באותו
רגע שהנמלה אכן ניסתה לשחות בכל כוחה כנגד הזרם ולא סתם צפה לה
באדישות כפי ששאר הנמלים עושות.
רועי שאל את אמו אם יש להם קופסה ריקה ואמו אמרה לו שיש להם
קופסת נעליים ישנה ומאז אותו יום קופסא זו שימשה כבית לידידתו
הטובה והנאמנה מלי.
כאשר מיכל הגיעה רועי כבר היה במצב רוח נוסטלגי ולכן לפני
ששיחקו קצת בכל מיני משחקים ילדותיים שרק שניהם אהבו הם החליפו
חוויות ילדות ישנות ולאחר ששניהם נרגעו מהמשחקים הם החלו
בשיחות הנפש שלהם - הפעם היה זה רועי ששאל את רוב השאלות
מכיוון שבזמן האחרון היה לו מין צורך מוזר לדעת מה בנות חושבות
על כל מיני דברים וכיצד הן רואות את העולם ומיכל הייתה הדרך
הטובה ביותר לקבל תשובות לשאלות אלה.
במהלך השיחה שלהם אמרה מיכל לפתע "אני רוצה שתדע רועי , שאתה
חשוב לי נורא" ובעודה אומרת זאת דמעה זלגה מעינה. רועי היה
מופתע מאוד כששמע זאת אך הבין שמיכל היא ללא ספק הנערה שאיתה
הוא רוצה לבלות את שארית חייו ולכן הוא ענה לה "אני אוהב אותך
מיכל, לתמיד " . מיכל הסתכלה על רועי לכמה שניות ואז חיבקה
אותו בכוח ובראשו שמע רועי את מלי בוכה מרגע מרגש זה והוא הבין
שזהו ללא ספק הרגע היפה ביותר שיהיה לו במשך שארית חייו והפעם
הוא בכה.

13 יום לאחר מכן , כאשר רועי חזר לביתו מביה"ס אמרה לו אמו
שהנמלה שלו מתה ושהיא זרקה אותה לפח.
 
רועי עמד המום בכניסה ולא זז ממקומו עד שאמו החלה לצעוק "אוי,
תפסיק לעשות הצגות. זו רק נמלה - יש מיליארד כאלה בעולם - פשוט
צא החוצה וקח אחת אחרת".
רועי לא בכה כפי שחשב שיעשה ביום בו מלי תמות ( הם אפילו דיברו
על כך ומלי אמרה לו שאם היא תמות היא לא רוצה שהוא יהיה עצוב
ויבכה אלא רק יבין את מה שנפל בגורלו ושהוא עשה נמלה אחת מתוך
מיליארד שמחה יותר ) אלא פשוט הסתובב ויצא החוצה בשקט
ובאיטיות.  הוא החל לצעוד בחוץ מבלי שמוחו ידע לאן, אבל לבו
ידע - הוא הולך לביתה של מיכל. בדרך אף מחשבה לא עברה בראשו,
לא כעס ולא עצב ממש שום דבר.
רועי הגיע לביתה של מיכל וצלצל בפעמון,  מיכל פתחה כהרגלה את
הדלת עם חיוך על פניה אך כאשר ראתה את רועי הבינה מיד כי משהו
קרה ופניה קפאו. היא באה אל רועי, ליפפה את ידה סביב צווארו
ואמרה " בוא
נלך" וכך הלכו הם שניהם באיטיות וביחד.
ורועי למרות שלא אמר למיכל מילה על מה שקרה ועל הרגשתו ולמרות
שגם מיכל לא דיברה בכלל כל אחד מהם  ידע היטב את תחושות השני
כי כעת ביניהם כמו בין רועי למלי בעבר הייתה שפה משותפת - שפה
שחוץ משניהם אף אחד לא יבין, שפה קסומה ומיוחדת - שפה של
אוהבים !

                   
                                ...                        
                                                  לזכר מלי
והקסם שבה