אני, אני אני אני, אני המורה, אני. שוב פעם היא לא מתייחסת
אלי. המורה המזורגגת הזאת, כמו לקוחה מ-1984 של אורוול, דורשת
במפגיע הצבעה יפה עם אצבע מורה זקורה ומרפק ב-90 מעלות. מסריחה
מעובש של ספרים ישנים ופות שנזנח מזמן. "צוף, תצמיד את הגב שלך
למשענת ותפסיק להתחלק עם התוסיק מהכיסא". לאחר כול הפעמים
שקראה לי חצוף, הילדים הדביקו לי את השם, 'צוף החצוף'. לפעמים
אני מתרגז כשהם חוזרים על השם, צוף החצוף, איזה טריליון פעמים,
אבל כעקרו של דבר לא אכפת לי, כי כבר דבק בי המוניטין של
הבריון המחוצף ומי שלא אוהב אותי, לפחות עושה לי כבוד. ככלל,
אני ילד די מקובל בכיתה.
עד לפני שבוע אהבתי את אסתי אבל אז היא התחילה לחטט באף כל
הזמן. איך בכלל יכולתי לאהוב את הסמרקצ'ית הזאת. מסכן פישלר
הממושקף, כבר שבוע שלם שאני מוציא עליו את כל התסכול שלי. אחרי
שאני מתעמר בו אני מרגיש רע אבל יש לו פרצוף מתריס כזה שדורש
כפה הגונה. הוא לא מפסיק לנעוץ בי מבטים עם הפה הפתוח שלו
והשפה התחתונה שתלויה ולא נסגרת כמו הערבי הזה מהטלויזיה שרוצה
להרוג את כולנו, נו שכחתי איך קוראים לו,אבל אבא אומר שהוא
דומה לבלוטו, האויב של פופאי.
פישלר הממושקף, איזה דביל, נראה לי שהוא בכלל הומוסקסואליסטי
או משהו כזה, בן שאוהב בנים. אני לא מבין איך בן יכול לאהוב
בנים כמו בנות. אולי הוא אוהב אותי בגלל שכל הבנות אומרות שאני
ילד יפה, עם התלתלים הבלונדינים שלי והעיניים הכחולות. לא
יודע, בכל אופן זה גורם לי לעצבנות.

"תעזוב אותו, מפגר". שוב פעם אסתי הסמרקצ'ית הזאת מגנה על
פישלר הממושקף. זה משגע אותי וגם בגלל זה אני כבר לא אוהב
אותה. מתחשק לי להרביץ לה עד שתבכה, אבל אז אני אסתבך עם המורה
המגעילה הזאת, על בטוח. בנות תמיד רצות להלשין למורה. בתעודת
אמצע השנה המורה הורידה לי ציון בנימוסים והליכות ואמרה לי שאם
אני אמשיך בדרך זו, בסוף השנה היא גם תוריד לי ציון ביחס
לחברים ואז מאוד יכול להיות שלא אעלה לכיתה ד'.
ניסיתי לארגן חרם כיתתי על אסתי ופישלר אבל אף אחד לא גילה
עניין ביוזמה החדשה, בטח בגלל שרק אתמול בשיעור חברה המורה
דיברה איתנו על שיווין ואמרה שכולם אותו דבר ואין ילד שהוא
יותר מיוחד מילד אחר. דבר היוזמה בכל זאת הגיעה לאוזני המורה,
כנראה אסתי הלשינה. הקלגסית החליטה לחנך אותי לפני כל הכיתה
וברגע שהתחיל שיעור חשבון היא זנחה את המספרים ופנתה לעשות
איתי חשבון. הפעם הנאצית הזקנה עלבה בי ללא רחם." מי אתה חושב
שאתה, פישון קטן, הפעם החוצפה שלך עברה כל גבול, קבלת מינוי
מאלוהים לעשות מה שבא לך, אתה חושב שאתה יותר טוב מהילדים
האחרים". אחרי שהסיתה נגדי את הילדים היא עוד האשימה אותי
בהמרדה. עכשיו מעמדי החברתי היה תלוי על בלימה וזה היה הזמן
להשיב מלחמה.
קודם כל וראשית כל מורתי היקרה, כן ככה אמרתי לה בלי להניד
עפעף אבל בקול קצת חנוק, את לא תלמדי אותי על שיוויון ולא
תזרקי לי בפרצוף העלבות ומשפטים מטומטמים, כמו ואהבת לרעך
כמוך. עובדה שאת לא סובלת אותי וכל הזמן אומרת שלא נתקלת מעולם
בילד חצוף כמוני. שנית כל, פה זה דמוקרטיה ואת לא יכולה להגיד
לי את מי לאהוב ואת מי לא. גם אסתי עושה אפליות, עובדה שהיא
הזמינה רק את הבנות למסיבת יום ההולדת שלה. ופישלר הוא בכלל
הומוסקסואליסט.
בשלב זה כולם צחקו והמורה התחילה לבלוע רוק מרוב עצבים אבל
נאלצה לסתום את הפה שלה כי לא מצאה משהו יותר טוב להגיד פרט
ל.." יהיה לזה המשך".
מעמדי החברתי שב אלי ואף התחזק, אסתי ופישלר שיקשקו כי ידעו
שמילה אחת מהפה המחוצף שלי ועד כיתה ו' הם לא יוזמנו לשום
מסיבת יום הולדת. כול כך רציתי להתנקם כשפתאום נזכרתי במה שאמא
אמרה לי, לא פעם. חמלה זה מה שמפריד בין בני אדם טובים לבני
אדם רעים.
כשאהיה גדול אני רוצה להיות כמו האמריקאי הזה שאמא משוגעת
עליו, ביל קלינטון.