"שיט, דרכתי על ג'וק!" זעקתי בקולי קולות, רק בכדי להרגיש את
ידו האיתנה של נועם סותמת את פי בחיפזון, שמא ישמעו זאת
הסובבים אותנו. "כאילו אינך יודע כמה צרות אתה יכול לגרום
לעצמך אם תגיד את זה למישהו", הוא קבל, והבנתי מהר מאוד שהוא
צודק ועלינו להסתיר את המעשה הנורא טרם יגלו אודותיו העוברים
והשבים.

לא נותרו יותר מדי ג'וקים על כדור הארץ, כל שכן בעלי חיים
אחרים, ועל כן בכל פעם שהורגים ג'וק או כל חיה מסדר גודל כזה,
יש להביאה לקבורה הולמת, לחתום על שלושה סוגים של טפסים ירוקים
ועוד שני סוגים של טפסים ורודים, לשלם את הקנס הרגיל לעירייה
ולרשות האחראית על בעלי החיים (באותו יום היה זה משרד
התחבורה), ולעמוד בפני קצין מבחן על מנת לקבוע האם אינך מסוכן
לבעלי החיים ולמאזן האקולוגי של הכוכב. הדבר האחרון היה יכול
להביא אותך לעונש חמור. אולי אפילו מוות, אף אחד לא יודע בכל
אופן מהם פסקי הדין שבתי המשפט האלה מפרסמים, וקשה לומר גם
שלמישהו אכפת.

כל המחשבות הללו חלפו בראשי, ואני תמה בכלל שאני מספר לכם את
זה, הרי אתם יודעים עובדות בסיסיות שכאלה. על כן אמרתי לנועם
שהוא צודק, אספנו את הג'וק מרצפת הבטון כך שלא יישארו כל
עקבות, השתדלנו להתרחק מן המצלמות ככל האפשר, וברחנו לגן השמור
של ביתי. שם הבאנו את הג'וק לקבורה, שתלנו עץ אגוז נאה ליד
קברו וסיפרתי לילדים שמעתה עליהם לבקר בקבר שלוש פעמים ביום,
ולהספיד את החיה שנפטרה בטרם עת בכל ראש חודש קלנדרי.

יש לציין שהייתי מאוד מאוכזב מעצמי, ובמידה מסוימת גם מכך
שסירבתי לשאת באחריות המלאה ולעמוד בפני קצין המבחן. מצד שני,
אין לי יותר מדי זמן לדברים האלה, נועם דורש הרבה תשומת לב בין
כה וכה, הוא דגם די ישן שבקושי מתפקד, וגם העבודה די לוחצת
בזמן האחרון. הרגעתי את עצמי במחשבות שונות, אולם כל העת חזרתי
והגיתי בחיה המסכנה. שהרי החוק לא נועד סתם לפגוע באזרחים, אלא
נועד להגן על החיות החפות מכל פשע ורבב, ואין להרוג אותן כך
סתם. לו הרהרתי בזה עוד מספר ימים אפשר שהייתי מסגיר את עצמי
לרשויות, וצפוי לעונש חמור בהרבה.

נועם הציע שנלך לצוד, והסכמתי בשמחה. זה היה אחד הדברים שיכלו
להפיג את האווירה המתוחה שנוצרה על ידי המעשה שלי, וכן אחד
התחביבים המרכזיים שלי. לקחתי את הקרבין ונסענו ברחפת ליער
הסמוך, מרחק כמה אלפי קילומטרים מביתי. הרגתי שבעה-עשר רוסים,
שמונה אתיופים, תשעה ערבים-ישראלים ועוד שתי סבתות די זקנות
שנראו מרוקאיות מספיק כדי לצוד אותן.

היה זה היום המאושר ביותר בחיי.