עדי בן יהושע / לעולם לא עוד |
בפח הנושן
איך שוב האמנתי
למשפט העקשן
אני אוהב אותך
אבל רק כשרגלייך פתוחות
הייתי כמו הנסיכה
מחכה לאביר, מהאגדות
ניצלת את חולשותי
לסיפוק עצמך שנה
איך הייתי כה תמימה
שלא הבנתי ניצול?
כל פעם שראיתי אותך
שמעתי פעמוני חתונה
לא מבינה איך
יכולתי להיות כה אטומה
כואב לי ששיקרת
רק כדי להשכיב
איך שמחתי כשביקרת
אך באת רק להכאיב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|