כולם מחייכים, על מה יש להם לחייך?

החיים מעולם לא היו חיים,
והמוות לא ידוע
רוצה לחיות, כמו שאף אחד לא חי
רוצה לאהוב, אבל אין את מי.
רוצה לחייך, אבל חיוך הוא רק עיוות שרירים,
אני מעוותת.

כל החיים חייתי, אז למה לא עכשיו?
אולי בגלל שלא באמת חייתי.
כל החיים חיפשתי משהו,
ועודני באותה נקודה,
קטנה וצרה,
אותי לא יכולה להכיל עוד.

רוצה חפש את עצמי במקום אחר,
אבל גם זה לא יקרה.

עודני מתה בייסורי החיים,
עודני חיה בייסורי המוות.
עודני פה.

רוצה לצרוח, אך כל מה שעולה מפי הוא עיוולת בכי,
רוצה לפקוח עיניים, אך הן מוצפות בדמעות חסרות-שחר,
רוצה אותך- ואתה אינך.

מרגישה לבד, מוקפת חברים.
מרשיה כמו מתה.
מתה מרגשות.

תוהה אם אתה אי פעם חושב עליי,
רוצה אליי, ואז פוקחת עיניי,
והמציאות עודנה,
כואבת.