ילדה, אני מצטער.
אני לא התכוונתי. נשבע לך. הייתי צריך להקשיב לך. אני יודע,
אני יודע.
אבל אני לא מתחרט ששירתתי שם. היה לי טוב עד שזה קרה.
אבל אל תבכי. אני לא אוהב לראות אותך בוכה.
את יודעת איזה כיף היה לחזור ולראות אותך בסופי שבוע? לקבל את
המכתבים שלך? להשוויץ בחבילות ששלחת לי? את יודעת איך כל
החבר'ה היו מקנאים?
אני רואה אותך מפה. ואת בוכה. ואנ אל אוהב את זה. את הרבה יותר
יפה כשאת מחייכת. אני יודע שאני לא מקורי, אבל זה נכון.
אני יודע שצדקת. שהרבה אנשים מסתכנים, אבל תביני, זה היה חשוב
לי.
נכון, גם את היית חשובה לי, אבל זה היה משהו פנימי בי. הייתי
חייב.
הייתי מוכרח לעשות את זה. אני יודע שאם הייתי מוותר לפחות
הייתי עכשיו איתך, אבל אני לא יכולתי. אני מקווה שאת מבינה.
אם את תוהה, ואני בטוחה שכן- לא כאב לי נורא. זה היה כ"כ מהר,
עד שלא הספקתי להבין מה קורה.
אני יודע. אני אדיוט. את לא צריכה להגיד את זה שוב.
היי, מה הטעם לכעוס עלי?
שום דבר לא ישנה עכשיו, נכון?
אני יודע. הייתי אנוכי, וחשבתי על עצמי, אבל רק רציתי להגיד לך
שחשבתי עליך שניה לפני שהכל נגמר.
אני רק רציתי להגיד לך סליחה.
אז ילדה, אני מצטער.
סליחה שמתתי לך.