יושבת בקפה, מחייכת למלצר
אנשים באים, אנשים הולכים.
הם מחייכים מסביבי, מאושרים
ורק אני עצובה, מחכה שיבוא כבר מחר.

איש סדום, מדוע אינך בא?
איש סדום, איכן חיוך?
איש סדום, היודע אתה אחרת?

מחשבות אפלות עוברות בראשי
בזמן שהאפלה מתגברת בביתי,
מוכנה לצאת במחולות כשתבוא
מתעלמת מבת-יפתח שנפלה בפח.

איש סדום, ראנה מה עשית!
איש סדום, את עצמך כפית!
איש סדום, מניאופך מעסת עלי!

קמה, כבר מזמן לא מחייכת
הולכת לי בידיעה
שמאחוריי נשאר
חלל פתוח שבעבר נקרא
איש הסדום שלי.