זה היה יום חם... הזעתי נורא...
אני לא מאלה שיתלוננו, אבל השתדלנו, באמת שהשתדלנו. הייתי מאוד
זהיר - הקפדתי על שמירה על מהירות, לא רק מותרת, אלא גם על
הגיונית - לפי תנאי הדרך. כשהגענו לאזורים מוגבהים הקפדתי
להנמיך מהירות במעט, תמיד הסתכלתי בצמתים שאף אחד לא יפתיע
אותי במהירות מופרזת ויתנגש בי. מה אני יכול לומר, בתנאים
כאלה, אני מקפיד - זה אחרי הכל עניין של חיים ומוות!
אותתי בהתקרב לפניות... תמיד בדקתי אם אין מאחוריי איזה טמבל
שלא שומר מרחק לפני שהאטתי. ותאמינו לי, הם לא יודעים לשמור
מרחק. זה היה ממש שדה קרב. כמה שלא השתדלתי, תמיד הופתעתי
מאיזה כיוון. אפילו התנגשו בי קלות פעם אחת! ואני לא מספר על
כל ה"כמעטים", על כל הפעמים שחתכו אותי, בלמו בפתאומיות, לקחו
את זכות הקידמה כשהייתה שייכת לי... היה ממש מסוכן! אנשים שם
הופכים פתאום לחיות!
הם היו עוצרים בצורה לא צפויה בשביל להעמיס, ללא הודעה מראש
ובלי לאותת. הם היו עוצרים באמצע לפטפט עם מישהו שחלף ממולינו,
וחוסמים את כל התנועה שם. לא היה לאף אחד אכפת מאף אחד אחר!
בקיצור, אני רק רוצה לומר שתיזהרו בכל פעם שאתם יוצאים לג'ונגל
הזה - אתם אף פעם לא יודעים מה מצפה לכם! אך תאמרו "לי זה לא
יקרה"! תזהרו מכל דבר, צפו לבלתי צפוי, ותצליחו לשרוד. עם
תביטו טוב-טוב סביבכם, תפעילו את כל חושיכם, כבר תבינו מתי
מישהו עומד לעצור בהפתעה, אפילו בצומת (!!!), ותהיו מוכנים
לקראת כל דבר שעלול לבוא עליכם.
הרבה זמן אני עובר את החוויות המזוויעות האלה. זה בדרך כלל פעם
בשבוע, לפעמים יותר ולפעמים פחות. אבל תזכרו - לא משנה מה
יגידו לכם, תאמינו לי: יש שם אנשים שאני פשוט לא מבין איך
נותנים להם רישיון לעגלות סופרמרקט!!! |