הנה זה קורה עוד הפעם.
אני הולך ברחוב המואר באור אחר הצהריים כשהיא באה מעבר לפינה,
מופיעה כדמות המתרחקת מקו האופק ומתקרבת אליי.
בסופו של דבר דמותה מתבהרת ומתגלה כבחורה נמוכה ממני במקצת,
לבושה בחצאית קצרה צמודה וחולצה ארוכה דקה, כאילו אנחנו לא
בעיצומו של החורף, כי הרי כאן בארץ שבוע גשום זה החורף בשיא
חוזקו.
אני מנצל את העובדה שהיא עוד רחוקה כדי לבחון את גופה, גוף
מעוצב אבל לא רזה מדי.
לבסוף אני יוצר קשר עין ולוכד את עיניה, וכשהיא מספיק קרובה
אני מחייך.
כבר למדתי מזמן שאם תחייך למישהי בסופו של דבר היא תחזיר חיוך,
והיא אכן עושה זאת.
כל הדברים הללו קורים בעוד המרחק בינינו מצטמצם והופך אפסי, עד
שבסופו של דבר היא מגיעה למרחק מטר ממני.
בשניה וחצי בהן היא בולעת את המרחק יש לי הזדמנות טובה יותר
לבחון את פניה ומגלה פנים יפות, כאלו שבדרך כלל ניבטות אליך
ממודעות פרסומת ואתה תוהה האם באמת קיימת מושלמות שכזאת.
לבסוף אנו מיישרים קו, העיניים מורדות לרגע לשפתיים, וחיכוך
עדין אך מורגש נוצר בין הידיים, בהתקרבות הדדית מתוזמנת
להפליא.
היא חולפת הלאה ואני ממשיך בדרכי, לוקח נשימה ארוכה של ריח
בושם או שמפו.
ככה זה מתחיל וכאן זה נגמר - ברוכים הבאים לחיי האהבה שלי.

רגע, לפני שאתם מתחילים לגבש לעצמכם דעה עליי, תנו לי להסביר.
זה לא שאני חסר ביטחון עצמי, אלא להפך: מאז ומתמיד הייתה לי
כימיה מצוינת עם בנות המין השני, וגם קיבלתי לא מעט מחמאות על
הפיזיקה...  בעצמי יש לי ביטחון מוחלט של מאה אחוזים, זו היא
שאני לא בוטח בה.
שנים של אהבות חד צדדיות ופקפוק חוזר בקיומה של אהבת אמת גרמו
לי לעבור מעין תהליך של התניה, מודרך על ידי המחשבה המוטעית
שכאשר שום דבר לא מתחיל אין סיכוי שייגמר, ובטח שלא יהיה לי
סיכוי לדפוק אותו.
אז כך, מתוך פחד ליפול שוב ברשתה של הבחורה הלא נכונה, השארתי
לגורל להעלות בחכתו הזדמנויות בשבילי, אם המזל ייצור לי מצבים
אתן לעצמי להיכנס לתוכם, אבל מה שבטוח לא אצור אותם בעצמי.  
כך פיתחתי לי מעין חיי אהבה כאלה, כאשר הליכות סתמיות ברחוב
משמשות כתחליף לקשרים משמעותיים ומגע יד מחליף נשיקת אמת.
לפעמים קרו מקרים בהם אותן פגישות אקראיות הובילו לסטוץ או
לקשר חודשי, אבל ברוב המקרים פשוט המשכנו כל אחד בדרכו,
משאירים את הצד השני רק כתמונה חולפת באותו יום, שאולי תחזור
בלילה בחלום שבודאי לא נזכור.
אחרי הכל, החיים בדרך כלל לא פועלים כמו סדרות בני נוער
אמריקאיות, ואותה בחורה שלכדה את עיניי כמעט מעולם לא לכדה גם
את ידי.
וכך זה היה, לפחות בדרך כלל.

היוצא מן הכלל קרה כשבועיים אחרי הפגישה שתיארתי בתחילת
הסיפור.
עברתי בגינה ציבורית בטיול הערב היומי שלי, אשר הפך להיות
המקביל לבתי קפה פופולריים, ששימשו בשנים צעירות יותר רקע
להיכרויות שונות והתחלות של קשרים.
מספר חתולים התחככו ברגליהן של זקנות אשר ישבו על הספסל ופטפטו
על ימים שעברו ועל ימי ההווה, זורקות מדי פעם מתוך שקית ניילון
שאריות מזון לחתולים המחכים.
עברתי לידם וחתול קטן ניגש ועמד ממולי, עובר בין רגליי.
כשראה שאין שום שארית עוף שמוצנחת לו בתגובה, פשוט נעמד שוב
ממולי, מביט אליי בחיבה.
החזרתי לו מבט והמשכתי בדרכי. רק חסר היה לי שהחתול היה מחייך
אליי, ואז גם הוא היה נכלל בחיי האהבה שלי.
לפני שהספקתי להתרחק ממנו במידה רבה ראיתי מישהי מתקרבת מהקצה
השני של הגינה, הולכת בבירור לכיווני.
היא הייתה לבושה היטב, עטופה במעיל זמש ארוך ואופנתי, ובבועה
של ביטחון עצמי נגלה לעין.
לא היה לי זמן התגובה אליו אני רגיל, וכך קרה שהיא הייתה זו
שחייכה אליי ראשונה.
תרגיל החיוך עובד גם בכיוון ההפוך כמובן, ומצאתי את עצמי מחייך
חיוך רחב מבלי לחשוב פעמיים.
היא הלכה בקצב מהיר משלי והתקרבה אליי, חיוכה מאיר את פניה
ומסנוור את עיניי.
שוב כשחלפה לידי הורדתי את מבטי אל שפתיה המלאות והמתוחמות,
שניה לפני שידה עברה על ידי.
לבסוף חלפה על פניי וכבר התכוננתי להמשיך הלאה, החיוך מתמוסס
לאט אל אוויר הערב הצונן, כששמעתי קול.
"קיוויתי שנחליף יותר ממבטים."
הסתובבתי אחורה, במהירות גדולה יותר משרציתי, והסתכלתי בעיניה
החומות והגדולות.
"על מה בדיוק חשבת?" שמעתי את עצמי שואל, לא מודע לחתול ששוב
חזר להסתובב בין רגליי.
"אפשר להתחיל במספרי טלפון." זרקה משפט די נדוש, אבל באותו רגע
הוא הקסים אותי לחלוטין.
חייכתי ורשמתי את מספר הטלפון שנתנה לי, ולאחר מכן הלכה הלאה,
מושכת אחריה כמה מהחתולים של הזקנות.
עמדתי והתבוננתי בה מתרחקת, כשיללה קטעה את הרהורי.
הבטתי למטה וראיתי את החתול הקטן עומד ממולי, במקום בו היא
עמדה רק כמה רגעים קודם לכן.
ליטפתי אותו והמשכתי בדרכי.

התקשרתי אליה ביום המחרת, יום שישי, בניגוד לספר החוקים של
היחסים, אבל אף פעם לא חיבבתי חוקים.
העברנו שיחה קלילה, בלי להיכנס יותר מדי לפרטיות, ואני הפעלתי
את הקסם האישי שלי וגרמתי לה לצחקק את הצחוק המקסים שלה כל כמה
משפטים אחרי הערה שנונה שלי או בדיחה.
השיחה נמשכה כבר למעלה משעה והיא הציעה שניפגש במקום לחשוב על
הפגישה דרך קווי הטלפון.
קבענו על שעה ומקום וניתקנו. מכיוון ששיחה ראשונה אני בדרך כלל
בוחן על פי מספר הצחוקים שלה, הרגשתי די טוב לגבי השיחה
הנוכחית ונכנסתי להתקלח כשחיוך קטן על פניי.
שעתיים לאחר מכן הגעתי לבית קפה מרשים בהרצליה פיתוח.
היא ישבה כבר בשולחן ואני הופתעתי מכך שלא דפקה איחור אופנתי.
הרהרתי במחשבותיי איך לברך אותה לשלום, אך היא פשוט קמה ממקומה
והעבירה שפתיים לחות על הלחי שלי.
התיישבתי והתחלנו בערב מהנה ביותר.
היא סיפרה לי על העבודה שלה שכוללת נסיעות רבות בעולם, וגם על
כמה חוויות בארצות שונות, ואני חלקתי איתה את המסע שעשיתי
לאורך כל אירופה אחרי הצבא, חמוש בתרמיל גב קומפקטי
ובאופטימיות.
עד סוף הערב הצלחתי ליצור אווירה טובה ומגע רגליים מתמיד מתחת
לשולחן, גם אם לא משחק מקדים מטורף, כך שלא הופתעתי כשהציעה
שניסע אליה הביתה כבר אחרי הפגישה הראשונה.

נכנסתי אחריה לדירה גדולה ומסוגננת בתל אביב, מביט מאחוריה
בדרך בה היא הולכת, מראה דיאטה מוקפדת והתעמלות יומית, יודעת
שאני מתבונן בה.
כוס שתייה של נימוס או אולי של כללים, ומצאנו עצמנו במיטה.
את הזמן הקסום הזה אשאיר לדמיונכם כי לא היה בו שונה מכל
הפגישות האחרות שלי עם בחורות.
שלא תבינו לא נכון, היא והמעשה היו נפלאים, אבל ההבדל באותו
לילה היה לאחר שגמרה להתאחד איתי ועברה להתאחד עם השינה, ואני
נותרתי ער, שוכב לידה על גבי ושומע את נשימותיה העדינות.
ידה הייתה מונחת על בטני התחתונה, מתחת לקו הטבור, ורעד קל של
התרגשות עבר בגופי, אבל לא בגלל מה שאתם חושבים.
רעד ההתרגשות היה משום שהבחנתי פה בסיכוי למצוא קומץ של אושר.
חשבתי לרגע כמה יהיה זה נפלא להירדם כל לילה כשידה מונחת על
גופי, מעבירה זרמים של אהבה, ולראשונה מזה זמן רב הרשיתי
לדמיוני לסחוף אותי קדימה, חצי שנה מאוחר יותר: אני, היא, דירה
משותפת ואהבה אמיתית מעל לכל.
אולי הגיע הזמן לקחת עניינים ברצינות? הרי גם אם אנשים ונשים
לא משתנים, הזמן כן משתנה ואולי עכשיו יש לפניי
מישהי שיותר פתוחה לאהבת אמת?  
בציפייה לבוקר המחרת נרדמתי, מעביר את ידי על ידה.

כשהתעוררתי היא לא הייתה לידי וריח קפה ניצח מהר את
הישנוניות.
התלבשתי במהירות ויצאתי מחדר השינה, הולך ברגליים יחפות ומובל
בעקבות הריח אל המטבח המעוצב.
היא הייתה כבר לבושה ליציאה מהבית, וחייכה כשראתה אותי.
נשקתי בעדינות על שפתיה ובירכתי אותה בבוקר טוב.
"בוקר טוב," היא השיבה, "כבר התכוונתי להעיר אותך. אתה ממש
יושן שנת חורף. יש קפה..."
חייכתי.
לאחר שהתיישבתי לידה בשולחן האוכל עם כוס הקפה המחממת, לקחתי
צעד הססני ושאלתי.
"בא לך אולי לקפוץ לאיזו מסעדה לארוחת בוקר?"
ממש לא הייתי איש של הבוקר שאחרי, אבל אם רציתי שינוי ידעתי
שאני חייב להתחיל בו באותו הרגע.
היא הסתכלה בי לרגע ואז השיבה: "אני ממש מצטערת חמוד אבל כבר
קבעתי להיפגש עם חברה הבוקר..."
החיוך נמס מעל פניי והיא הבחינה בזה.
"תשמע חמוד... אני חושבת שאני מבינה מה הכיוון שלך... וחשבתי
שאתה מבין מה הכיוון שלי. אני ממש לא בראש של קשר רציני עכשיו.
אם תרצה להיפגש פה ושם אז סבבה, אבל אני חייבת לדבר איתך דוגרי
ולומר לך שבינתיים מערכת יחסים זה לא מה שאני רוצה."
היא סיימה לדבר והסתכלה בי בציפייה.
"אני מבין, אין בעיה." פלטתי לבסוף, וראיתי בבירור כיצד חיוך
ה"אני מצטערת" מתחלף בחיוך רווחה.
"סבבה," היא אמרה, "רוצה עוד קפה?"
לא נשארתי שם עוד הרבה זמן ונפרדנו בנשיקה דומה לנשיקה בה
התחלנו את ערב היום הקודם.
ידעתי שלא אתקשר אליה עוד הפעם, למרות שגם ידעתי שכל האשמה פה
הייתה מוטלת עליי.
בטיפשותי נתתי לה להעלות אותי ברשת שלה וניסיתי לשנות את החיים
שלי בצעד אחד ויצאתי מהמסגרת שבניתי במשך שנים, שהגנה עליי
תמיד מפגיעות כאלו.
אבל לא נורא... כמו שדג מפרפר בכאב כשהרשת לוקחת אותו מעולמו
המימי כך גם אני פרפרתי, אך כעת שוב הייתי מתחת למים, יודע
יותר טוב להתרחק מהרשת בפעם הבאה.  

כבר למחרת הכרתי מישהי חדשה.
כבר מרחוק ראיתי שהיא סקסית בטירוף.
כשהתקרבה שמתי לב למצח קצת גבוה מדי לטעמי, אבל החיים לא
מושלמים, אז למה שהיא תהיה?...
חיפשתי בעיניה את קשר המבט הראשוני והיא מיהרה להסתכל בשעון
היד.
אני מכיר טוב את הטריק הזה, וגם אני לפעמים השתמשתי בו בימים
בהם לא היה לי חשק לנשים, אבל המשכתי להסתכל בעיניה עד שלבסוף
נכנעה.
לאחר שיצרתי קשר עין יציב העברתי להילוך שני וחייכתי.
היא חייכה מיד, חיוך חמוד וקטן.
המרחק הצטמצם ואני העברתי להילוך שלישי, ואת עיניי על שפתיה
הבוהקות באודם אדום רך.
נגיעה ברורה של הזרועות והיא השאירה את מבטה עליי עד לשנייה
האחרונה.
לאחר מכן המשיכה ללכת ואני בדרכי, מריח את הריח האהוב עליי של
שמפו "קרוליין".
המשכתי ללכת ובאותו היום הכרתי עוד מספר בחורות באותה הדרך, נע
בין מערכות יחסים של חמש דקות אקראיות.
אני לא אומר שהדרך שלי היא הנכונה, בדיוק כמו שחלקכם יסכימו
איתי שדרכה של אותה אחת, זאת שבטעות נתתי לה ללכוד אותי לכמה
שעות ברשתה, לא נכונה, אבל בינתיים זו הדרך שלי - אהבה בטוחה.
כל אחד וחיי האהבה שלו.