בחוץ יורד גשם כל הזמן, ואנחנו סובלים. חם לנו ברחם, מחניק,
אנחנו סופגים חבטות. כשאמא שותה חם, ניתז עלינו חם. כשאמא שותה
קר, נהיה לנו קר. אנו מיטלטלים במדרגות הקולנוע, נמעכים מגופו
של אבא, למטה, למעלה, שבעה חודשים, שמונה חודשים, תשעה חודשים,
עד שאנחנו נמחצים החוצה בוכים והגשם ממשיך לרדת. בתחילה גופנו
הצעיר מתפתח ומתחזק, אנו מגלים את הטוב, אך מהר מאוד מתחיל הכל
סביב להזדקן, מחלות תוקפות אותנו, ואיננו שולטים בצרכינו.
כולנו יודעים שנמות כאן, וכל מה שנכיר יעלם. נותר רק לחיות עם
זה, ככה לאט, כמו שזה נמשך.