הכל התחיל לפני כשנתיים בערך,כאשר היא הלכה לעולמה, כאשר
אלוהים לקח את המלאך שנתן, הכל התחיל מכאן.
אני וחברי היינו חודשים יחד כשזה קרה,לפתע הכל השתנה. צורת
התנהגותו נהייה קצת אחרת,כאשר אחותו נקברה תחת אבן, בעודה בת
12 כמעט.
תחילה חברי היה קפוא , לא רצה לתקשר עם אף אחד ולא היה איכפת
לו מכלום, לאט לאט הוא הפשיר וחזר לחיים, ואני, התחלתי לחשוב
ולהשלות את עצמי שהוא חזר לעצמו, אך המצב לא היה כך.
כמובן שלאחר אבדן כזה, המצב לא חוזר לקדמותו, אך לא חשבתי
שהמצב יהיה כפי שהוא היום, לפחות לא בתת מודע.
היום כשאנחנו  כמעט שנתיים וחצי יחד, מנסים לשרוד במכשולים
שהעולם מציב בפניינו, בלימודים הקשים באמונים שלו באתלטיקה
ובמצב של המדינה שלנו, נתקלים גם בעוד קושי גדול שבו לא הרבה
אנשים נתקלים- בקושי של להיתגבר על מוות, של אחות, של ילדה
קטנה, שלא הספיקה לחטוא, לא הספיקה למצא את חייה, ואפילו בשנים
שחייה, הייתה חצי מן הזמן בבתיי חולים, בכיסא גלגלים, האם אלה
הם חיים???
אז המצב לא חזר לקדמותו, ולעולם לא יחזור, אי אפשר להחזיר את
הגלגל לאחור. אז השאלה שלי עכשיו , איך בדיוק מתמודדים עם מצב
כזה? אני הרי לא חייה בבית שהיה בו מוות אבל הוא כן, ואיך אני
אמורה לעזור ולתמוך כשאני בעצמי נשברת?.... איך אני אמורה
להמשיך בחיים שלי ולצפות ממנו שימשיך בשלו? והכי גרוע, איך אני
יכולה לראות את האהבה שלי את החיים שלי מתפרקים לי מול
העיניים? הרי הוא הלב שלי והוא הדבר היחיד שנמצא במחשבותיי...
אז כן, כל יום אני נמצאת שם בשבילו וכן אני מקשיבה לו כשהוא
נפתח אליי והוא לא עושה זאת הרבה, אבל אני מרגישה מתפרקת ואסור
לי לעשות זאת -בשבילו.

הכל התחיל ביום אחד אכזר שבו אלוהים לקח את אחותו, ועכשיו היא
מלאך  ששומר על החבר שלי מלמעלה.
אותו יום ששינה לחברי ולכל הסובבים אותו ואותה את החיים.
אלוהים למה לקחת אנשים?
מתנות שנותנים לא לוקחים חזרה, אז למה לקחת מאיתנו את
המתנה?..
ולמה לא יכלת לקחת אותי? הייתי מעדיפה שזה יקרה מאשר שתיקח
ילדה שבחייה לא פגעה ולא חטאה.
אז בבקשה, אני מתחננת, לפחות כשהיא למעלה, שמור עליה.