בואי נבנה עולם חדש ביחד,
נעשה מעשה טוב.
נבנה עוד עולם, חדש,
רק של שנינו,
שבו האנשים היו אדיבים וטובים יותר,
שלא יחשבו רק על כוח מלחמות ושאר התשוקות שלנו,
ואנחנו נביט ממעל על העולם היפה שבראנו.
ואם בכל זאת היה בעולמנו רע,
מלחמות, מגפות רשע וכל שאר צרות,
גם אז אנחנו נביט ממעל. רק נביט ממעל.
ואם בעולמו אנשים ירבו להזיל דמעות
ואם בבוץ יתלכלכו גם רגליהם.
ומאהבה הם יפיקו יותר סבל מהנאה,
אנו נחייך אחד לשני ונודה אל מה שיש לנו.
והם יישאו עיניהם למעלה ואותנו הם לא יראו
מביטים עליהם ברחמים, אבל לא מלאים בדבר.
ואת קולותיהם נשמע בתפילות נואשות,
אך לא נשקיע מאמץ רב,
כבר נהיה עייפים,
ניתן רק תקווה
ולא פתרון.
והם ילמדו לאהוב את עולמם רב הסבל,
ואנחנו נלמד לשנוא את עצמו,
כמו את חוסר הטעם שבנו ובהם,
חיוכם הסתמי המסתיר לב שבור.
ביום ידברו מילים של מחשבות, יצחקו,
ובלילה היו בדודים בבכי ותפילה,
או עם האיש שמצאו שחיפשו דבר אחר,
מנסים לחייך למוזיקה שמצאו שחיפשו אותנו.
ושרחמינו יגברו, ונרצה לעזור, לתקן לשפר,
נגלה כל כבר שחכנו איך,
נוותר חסרי כוח, אלים עלובים בחליפות ישנות
ועולמנו ימשך לזרום ללא כיוון.
ונוסיף להביט ממעל, עליהם ירד גשם.
נגלה שאהבתנו, גם היא גדלה לכבות.
טוב, מה שבראנו לא מילא צפויות,
אנחנו כנראה פגומים, גם צלמנו.
ממבט על נוסיף להרהר,
וכרגע אני אומר, שלמרות הכל, היה כדאי.
ובכל דבר יש גם טוב,
בכל פסיק ביצירתנו,
בקול עצב וכאב.
הניחי את ידך עלי,
ונתחבק כמו שהרבנו בעבר,
נביט שוב בעיניי השני,
ושוב נפנה מבטנו לסרט למטה. |