שוב החזרת אותי הביתה. ישבנו קודם באיזה בית קפה והמלצרית
התעלמה מאיתנו. ישבנו באוטו. תמיד אנחנו נתקעים באוטו. יושבים
ומדברים. כל השיחות האמיתיות שלנו, כמעט כלן בכל אופן, היו
באוטו. ליד הבית שלי. אני לא בטוחה אם נאנחת או לא, אבל הודית
שיש לך משהו להגיד. זו היתה התקדמות מבחינתך. לא רצית להגיד
לי, אמרת שאני לא רוצה לשמוע את זה ושלא חשוב. לפי זה ידעתי
שזה חשוב. התעקשתי עד שנכנעת כמו שהייתי עושה לו. דברנו.
אתה עצוב. עצוב כשאתה רואה אותי ועצוב כשלא. אני לא יודעת מה
להגיד. מדברים.
אתה נזכר איך באחת הפעמים שהייתי אצלך ואתה היית צריך לפגוש
מישהו בבוקר, אני המשכתי לישון, וחזרת והסתכלת עלי ישנה, אחר
כך יצאת החוצה וניגנת קצת, ואז יצאתי אליך, והרגשת שבאמת יש שם
משהו. הרכות המדהימה בקול שלך כשסיפרת את זה,
אני לא עומדת בזה ושוב מתחילה לבכות.
אתה רוצה להבין. איך ולמה האולי שלי הפך ללא. אני לא יודעת
להסביר ומסבירה לך את זה. אני תמיד עושה את זה, משגעת את כלם
עם האולי שלי. אומרת להם שהם יברחו, אם לא עכשיו אז אחר כך,
ושבסוף אני תמיד עושה לכם רע. אף אחד מכם לא רוצה להבין את זה.
"את עושה לי טוב, טוב לי איתך" "אף אחד לא בורח ממך מתוקה, למה
את כל הזמן אומרת את זה?" אני אף פעם לא מבינה מה אתם מוצאים
בי, חלקכם מנסים להסביר חלקכם מסתבכים ולא יודעים להסביר את זה
במלים. אתה למשל.
שאלתי אם להעלם מהחיים שלך, אתה כמובן לא יודע מה להגיד. הכרחת
אותי להגיד את כל הדברים שלא רצית לשמוע. אני בוכה. אתם לא
מבינים שהדבר שהכי עושה לי רע זה כשאני גורמת למישהו אחר
להרגיש רע. "זה לא אשמתך" זה לא עוזר! הגיע הזמן שתבינו את זה
כבר. אתם לא קולטים בכלל איך הראש שלי עובד.
"אני אוהב אותך"

באיזהשהוא שלב אמרת שדי, שנראה לך שעדיף שתלך, והרמתי את התיק
שלי וחשבתי בקול על זה שאני לא אחבק אותך עכשיו, ובסוף רק
נגעתי קלות ביד שלך, יותר לא נוגעת מאשר כן וישר כף היד שלי
היתה בתוך שלך, למרות שכל הזמן לא רצית לגעת. לפני שבאמת הלכתי
סוף סוף אמרת רק מלה אחת "חבל" כל מה שאני אמרתי לפני זה היה
"לילה טוב".
באחד הרגעים כששאלתי אם אני היחידה שצריכה סגריה, אפילו שיתפת
פעולה וצחקת. אחר כך סתם עצבנתי אותך עם הבדיחות שלי והתעצבנת
למרות שהסברתי לך דקה לפני זה שירשתי את זה מאבא שלי, שמאז
שאני זוכרת את עצמי הוא תמיד היה מתחמק מכל דבר בבדיחה.
וכל הזמן יכולתי לראות את האור הירוק של הפלאפון מהבהב ולשמוע
את השעון שלי מתקתק ואותך סופר לאחור את השעות שנשארו לך
לישון. "אין לך מושג כמה אני מתגעגע אלייך" ולא במקרה. כמו
שאתה לא רצית להבין שהאולי הפך ללא אני לא רציתי להבין את האני
אוהב אותך.