"אתה לא תדבר אליי ככה!"
טרקתי את הטלפון והתחלתי לבכות.
כמו נחל זורם שלא מפסיק.
למה תמיד אני בוכה ולא מפסיקה?
אוף, כוס אמק, אין לי כוח לשטויות האלה.
התלבשתי חם ויצאתי החוצה.
כרגיל, התחילו בחורים צעירים ומופרעים לשרוק לעברי ולצעוק אליי
"כוסססית...."
נמאס לי כבר מהאנשים האלה.
"פרחחים!" צעקתי עליהם כמו פולניה זקנה, "תסתלקו מכאן, בני
זונות!"
המשכתי ללכת.
פעם עוד הייתי מוחמאת מהצעקות האלה, אבל עכשיו כבר נשבר לי.
עכשיו הם כבר לא ידברו אליי ככה.
הגעתי למקום שבו שכחתי את המכונית שלי אתמול.
התחלתי לנסוע לכיוון הקניון. רציתי לקנות כמה חולצות וזוג
מכנסיים. ניסיתי לחשוב באיזה צבע הם יהיו ו...
בום. נתקעתי בפגוש של המכונית שמלפניי.
זין. אין לי כוח לשטויות האלה.
"יא מטומטמת, את משלמת לי על זה, יא כלבה!" צעק אליי הנהג
הנחמד שמולי.
"תגידי, יא מטומטמת, את לא יודעת עברית? זונה!"
עכשיו כבר התחממתי.
"תגיד לי, אתה רוצה מכות?! לא משלמת לך שום פיצויים יא מניאק!"
ונסעתי משם בחריקה גדולה.
עכשיו כבר לא ידברו אליי ככה.
בחייאת ראבאק, איזה חרא של אנשים, מדינה מושחתת, מדברים כמו
פושטקים.
סססאמק.