זה היה חודש מוזר
אולי יותר מידי...
אני רגילה להיות ילדה שמחה ילדה מאושרת!
שכל היום מחייכת וצוחקת, מנסה לשכנע את כולם להסתכל על הצד
היפה של החיים
להיות קצת אופטימים
(למרות שאני לא ממש כזאת)
הייתי פשוט נהנת לבוא בבוקר לבית ספר...
להגיד בוקר טוב לכולם, אולי אני פשוט אוהבת יותר מידי את
האנשים בבית ספר שלי...
אבל החודש האחרון לא יודעת היה פשוט מסריח מידי!
זה התחיל בזה שלא הכי הלך לי בלימודים...אבל התגברתי על זה
וזה המשיך לזה שעד שסוף סוף אני מכירה מישהו פשוט חמוד שמזיז
לי משהו ברגשות...כי מאז אף בן לא בדיוק עניין אותי כאילו
לא שלא היו לי בנים...אבל פשוט הם לא הזיזו לי משהו
ברגשות...דבר שבכלל ביאס אותי...
הקיצר! עד שהכרתי את ה"חמוד" הזה הוא התגלה בתור סנוב,
אגואיסט, אחד כזה שהדבר היחד שהוא אהב בחיים שלו זה את עצמו!!
וזה משהו שאני פשוט לא סובלת...לפי דעתי אהבה עצמית זה דבר
מאוד מאוד מאוד חשוב!
אבל כאילו יש כל מיני סוגים של אהבה עצמית (ואני לא ניראה לי
יתחיל לפרט עליהם עכשיו...)
וזה פשוט ביאס אותי כאילו כל כך הרבה זמן חיפשתי מישהו כזה...
ועוד אחרי כל זה הוא התנהג כמו חרא בחיים אף אחד לא התנהג אלי
ככה!
נקודה סופית בכל הסיפור ה"מעניין" הזה:
כל בן שאני שמה בכלל לכיוון שלו לא שם עלי...
ובן שאני לא שמה לכיוון שלו יותר מידי שם עלי!
אני משערת שזה קורה לרובכם בעולם הזה...אבל אותי זה פשוט בשלב
מסוים בחיים מדכא.