דראסים מונאר ישב בכיסאו. כבר שבועיים שהוא ואנשיו מנסים לאתר
את ה"קבר" המדובר בפרוטוקול מאגלן. ראש הממשלה מתחיל כבר להיות
חסר סבלנות.
"אנחנו לא עם של ברברים! אין לכם מושג כמה שיחות וידאו-פון אני
מסרב לקבל עקב ההשתלטות 'חסרת ההגיון' שלנו! אתם חייבים למצוא
את הקבר!" הוא צרח על 2 מפקדי חוליית הקומנדו הקאראנית.
פתאום החל לזמזם הכפתור האדום לשעת חירום שעל השולחן
הנשיאותי.
"כן?" אמר מונאר
על המסך הופיע המפקד השלישי של כוחות הקומנדו ששלחו הקאראנים
"אדוני ראש הממשלה, מצאנו את הקבר" אמרה הדמות שעל המסך.
"או. לפחות אחד מסוגל לבצע את המשימות שלו... מצא את המקום שבו
מוקפאים הילדים האלה ו
השמד אותם."
המפקד הנהן והמסך החשיך
ה"קבר" היה ממוקם במדבר סהרה. להבדיל ממה שאפשר היה לחשוב,
המקום לא היה נראה כמו בסיס צבאי ענק, אלא כמו כל אזור מדברי
וצחיח אחר- חול וגבעות ועוד חול וגבעות. רק שגבעה אחת הייתה
יותר ממה שהיא נראתה. קצת חפירה ולעומק הייתה מגלה שער נעול
ב-5 צפנים שונים. כולם היו נדרשים לפיצוח בו זמנית כדי לפתוח
את השער.
הקאראנים לא התקשו לפצח אותם ותוך שעתיים מגילוי המבצר והם היו
בפנים.
כוח הקומנדו השלישי היה הכוח הקטן ביותר מבין אלה שנשלחו
למשימה. כ-7 חיילים בסך הכל נשלחו למצוא את ה"קבר" והם מצאו
אותו. הם התקדמו במהירות בתוך מבוך המסדרונות כדי להגיע ללב
ליבו של המבצר.
"הם הצליחו לפצח את הצפנים והם מתקרבים במהירות"
"טוב מאוד, אולי סוף כל סוף נצא מכאן ונאכל משהו"
ו-5 הנערים התעוררו.
"אנאטולי, הצלחת לפרוץ את ארון הנשק?" שאל שיין
"כן. יש שם נשקים ברמה מעולה, אני לא חושב ליצורים האלה יש
סיכוי" ענה הענק הרוסי
"מה אלה הדברים המכוערים האלו? אתם חושבים שהם תוצאה של שואה
אטומית או משהו?", אמר אריק ספק בצחוק ספק ברצינות. "אתם בכלל
יודעים כמה זמן 'ישנו'?" הוא הוסיף.
"אני לא יודע אבל אם אנחנו רוצים לברוח מכאן זאת ההזדמנות
שלנו. הם כנראה לא יודעים שאנחנו ערים והשאירו את השערים
פתוחים." אמר שיין
"יאללה חבר'ה אנחנו הולכים לצאת מכאן ולנקום במי שכלא אותנו פה
או שאנחנו סתם הולכים להסתכל כאילו זה איזה מופע מזוין
בטלוויזיה?" אמר ארדו.
אנאטולי הראה להם במהירות איך משתמשים בנשקים והם יצאו למלחמה,
המלחמה על החופש שלהם.
