ילדה כה יפה
שדיברה איתי
אז, בקומה השלישית
ילדה שלהיות איתה הזכיר לי
מהי אותה אהבה
אמיתית
אהבתי להסתכל בעיניה
ובהן עולם אחר
היא הכל
לחייך, לחבק את כתפיה
להתחיל, להרגיש,
לא לחדול
מבטה בי ליווה כשהלכתי
נעצב, לא נבל,
לא דהה
שאלה שעמדה לא שאלתי
רק עזבתי
כבתה לה תקופה
מבטה באחר נעצה היא,
הלכה לה לשדות אחרים
וידה לו נתנה, נתנה היא
מאושרת -
כלום גם כלפי פנים?
וכשבאתי עוד פעם - עצבתי
ואת - מה רצית להגיד?
מה נותר, מה נגמר,
מה איתנו
מבט שפוחד להתמיד
מבטים כמו שלנו - אחד הם
רק לי הם,
רק לך לעולמים.
מבטים כמו שלנו - רק לנו,
מי ידע מה יגידו
ימים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.