הוא הרגיש חופשי סוף סוף... כמו במשחקיו.
"למה החיים הם לא כמו במשחקי המחשב שלי" חשב תמיד.  הוא היה
נער בן 16 ,חברים לא היו לו ועולמו כולו היה המחשב המשוכלל
שהוריו קנו לו בגיל 10 ושאותו שיפרו כמעט בכל חודש.
כסף לא היה חסר לו אך הוא שנא את חייו. המפלט היחידי שמצא
מהמציאות היה כששיחק במחשב.
שם הוא היה האלוף ולא כמו במציאות שם כולם צחקו עליו בגלל שהיה
שמן ומוזר.
במשחקים איש לא יכל לו ,הוא אפילו זכה בתחרות בגיל 13 וקיבל
מדליה.  הוא היה שמן מאוד מהסיבה הפשוטה שאף פעם לא יצא מהבית
,שום דבר מהעולם החיצוני לא עניין אותו ,היו לו את כל חבריו
באינטרנט ומשחקיו היוו לו עולם גדול ומגוון.
הוא היה יושב מעל ל 12 שעות ביום ומשחק במחשב. הוא סיים כמעט
את כל המשחקים שיצאו ב- 5 השנים האחרונות.
אחים לא היו לו והוריו התגרשו כשהיה בן 8.
אוי ,כמה שהוא אהב להיות לוחם בממלכה עתיקה שם דרקונים צדו או
מכשף זקן בטירה אפלה.
"כמה חבל" היה תמיד אומר "שהמציאות שונה כל כך מהמשחק" ,למה
אין הוא באמת יכול לברוח לתוך המשחקים.
ולכן החליט לעשות את מה שעשה.
"בעצם ,אולי מה שעשיתי לא היה חכם כל כך" חשב עכשיו לפתע.
אולי האוויר שזרם על פניו כעת גרם לו לחשוב ביתר בהירות.
"אולי באמת שווה לחיות ואפילו רק כדי לדעת איזה משחקים יצאו
בעתיד" חשב.  אך מחשבה זו באה קצת באיחור מכיוון שכרגע האדמה
התקרבה אליו בלמעלה מ-100 קמ"ש והוא היה 2 שניות ממותו הצפוי
והכואב כל כך...  ואכן למרות שהבין שטעה והתחרט הוא היה כעבור
2 שניות בסה"כ עוד זבל אורגני שהאדמה תעכל בתוך מספר חודשים.
"אוף ,שוב הפסדתי" אמרה הנערה וקמה בעצבנות מכיסאה "אני שונאת
את המשחק הזה".  "אולי פשוט עדיף שאלך לראות קצת טלוויזיה"
אמרה בעודה סוגרת את המחשב "שם לפחות אי אפשר להפסיד"...