|
והיא הולכת ברחוב
פנים קרות כקרח
דמעות חמות
מתערבבות
עם הטיפות
ואף הרוח
אכזרית
שועטת כנגדה
היום ללא ספק
זה לא היום שלה.
והיא הולכת ברחוב
רעמים מחרישי אזניים
מלווים אותה בדרכה
והיא כל כך לבד
ברחוב הריק מאדם
הקור מתערבב בריקנות
והכאב זועק איתם.
והיא הולכת ברחוב
מבלי לדעת לאן
אין לה מקום
לשהות בו
אין לה לאן לחזור
הולכת מבלי
להביט לאחור.
היא יודעת
ששוב לא תוכל
לאהוב ימים גשומים
כמו פעם.
היא יודעת ללא ספק
שהיום הוא לא היום שלה
מתיישבת על מדרכת האספלט
נותנת לרוח לקחת עימה את הדמעות
להתיז עליה את הטיפות
להכות בה כרצונה
מתמסרת לרוח
לעברה. |
|
|
שנייה שנייה
אחת, עיצרו
לרגע:
כשהקוטג'
מתייבש, הוא
נהפך הרי
לגבינה.
אז כשגבינה
מתייבשת, היא
נהפכת לחמאה.
אז רק רגע, רק
שנייה.
מאיפה הכל
התחיל?
עוד טמבל שמנסה
לחזור על הביצה
והתרנגולת.
ככה זה קיבוץ,
אלו הן
ארוחות-הבוקר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.