הוא שלף, מהנקודה שבה עמדתי זה נראה כל כך מהיר ועדיין כל כך
לאט , אני ראיתי מהמקום שבו הבטתי בשני הגברים הכמעט זרים
שעמדו באמצע הרחוב אחד מול השני שקטים כמו המוות מביטים אחד
לשני מחכים לאותו המשהו שיגרום לראשון שבהם לשלוף, זה כאילו
שאין כבוד בלהיות הראשון ששם את היד שלו על הקט של האקדח.
בזמן שהאקדח התרומם אני ראיתי את העיניים שלו מתכווצות קצת
בקצוות ומעט קמטים הופיעו לו שם, בהתחלה חשבתי שהוא הולך למצמץ
אבל העינים שלו נשארו בדיוק אותו הדבר בזמן שהיד שלו התרוממה
במהירות עם האקדח הכסוף כלפי מעלה, אני חושבת שבדיוק אז התחילה
הרוח כיוון שאחת השערות שעל הראש שלו זזה ממש מעט כלפי העינים
שלו, אני חושבת שאפילו הוא שם לב לזה למרות שהוא היה מרוכז
כולו בלהרים את האקדח ולכוון עם האצבע כלפי השני שעמד לא רחוק
ממנו.
אני חושבת שהוא הסביר לי פעם כאשר הייתי יותר קטנה אפילו מהיום
שכל מה שצריך אקדוחן זה אצבע, הוא נורא היה מרוצה מעצמו אז
וצחק הרבה ואפילו חייך אלי ונתן לי מכה על הכתף שכמעט הפילה
אותי על הריצפה.
אבל אני לא בכיתי למרות שקצת כאב לי, לא יכולתי לבכות לידו כי
הוא מייד היה אומר לי "ילד, אין סיבה לבכות כאשר באק פה" ושוב
מיד מתחיל לצחוק ולשלוף החוצה את האקדח שלו מתוך הנרתיק שצמוד
לו לרגל.

באק נורא אהב לשלוף את האקדח כאשר כולם רואים איך הוא עושה את
זה, אימא סיפרה לי שעוד שהוא היה קטן הוא קיבל מאבא שלו שהיה
אקדוחן מפורסם את האקדח הכסוף ומאז הוא כל היום או יורה ומתאמן
או שולף, אז אני שאלתי אם גם אני אקבל אקדח, ולא הבנתי למה היא
כמעט התעלפה במקום, או לפחות זה מה שהיא סיפרה לאבא שלי, היא
בעצמה לא ענתה לי על זה עד היום אף פעם וכנראה שהיא גם לא תענה
לי כי אבא אמר שהיא הלכה לבקר מלאכים בשמיים וסיפר לי איזה
יפים המאלכים עד שכמעט ורציתי ללכת לשם גם אבל אבא לא הסכים
שאני אלך ואמר לי שיום יבוא ואז אולי, ולא הסכים להגיד לי יותר
שום דבר.
מה שאני אוהבת אצל באק שהוא תמיד צוחק כאשר הוא שולף את האקדח
הכסוף מהנרתיק שלו, הוא תמיד צוחק ואז מחזיר אותו בחיוך פנימה,
הוא קורא לחיוך הזה חיוך של מנצחים, והוא הבטיח לי שיום אחד אם
הוא לא יפגש עם המלאכים של אימא הוא יסביר לי למה זה סוג של
חיוך כזה.

האקדח הגיע כבר עד למעלה ואז נשמעה יריה, אני חושבת שכאשר
הייתי קטנה שמעתי כנראה הרבה יריות כיוון שאני אף פעם לא קפצתי
כאשר שמעתי יריות, אמא הייתה תמיד קופצת ואבא היה רק מוריד את
הראש קצת למטה עם חיוך עצוב של משהו שרק מבוגרים מבינים, או
לפחות זה מה שהוא הסביר לי כאשר שאלתי אותו. אבל אני הייתי
הגיבור שלו כאשר בכל פעם המשכתי לעשות בדיוק מה שעשיתי קודם,
הוא תמיד היה מופתע והיה שואל את אימא אם אני חרשת והיא הייתה
צועקת אליו שלא יגיד דברים כאילו כי אני עוד עלולה להתחרש, אני
לא חושבת שהייתה לי בעיה להתחרש אבל אימא לא הסכימה לספר לי מה
זה ואבא רק צחק כאשר שאלתי אותו כאילו זה הדבר הכי מצחיק
בעולם, הוא היה אומר לי שיש דברים שעדיף שלא לשאול ואז מביט
לכיוון אימא שהייתה הופכת מיד לעגבניה המתוקה שלו, או לפחות
ככה הוא היה קורא לה כאשר הפרצוף שלה היה הופך להיות אדום, אני
חושב שבפעם האחרונה שראיתי אותה לפני שאבא סיפר לי שהיא הלכה
לבקר את המלאכים היה לה גם פרצוף של העגבניה של אבא אבל אני לא
חושב שאהבתי את הפרצוץ שלה ככה כי היה לה גם ריח רע מהגוף כמו
של החתול שראיתי מת פעם באורווה ליד הפוני שלי.

ת'אמת באק נורא אוהב את הפוני שלי, ובגלל זה הוא עכשיו עומד עם
היד למעלה מצביע על אבא עם האקדח הכסוף שלו, הוא אמר לי שזו
הבהמה הכי יפה שהוא ראה כבר הרבה זמן ושהוא הולך לבקש מאבא
לקנות אותה, הוא ניכנס עם החיוך הגדול שלו הבייתה והראה לי שוב
איך הוא שולף את האקדח הכי מהר בכל הארץ, או שלפחות ככה הוא
אמר. אחרי כמה דקות הוא יצא החוצה אבל לא מהדלת אלא מהחלון יחד
עם חלק מהחלון, אני ראיתי את אבא מביט משם וצועק לכיוון שלו
משהו בזמן שלאבא היה את הפרצוף עגבניה של אימא, באק ששכב כמה
שניות על הריצפה פתאום ראה אותי וחייך לכיוון שלי וקרץ לי עם
העין שלו תוך כדי זה שהוא מתרומם, הוא שאל אותי מתי בפעם
אחרונה אבא שלי ראה את אימא שלי, אז אני אמרתי לו בשקט שדי
מזמן כי אימא עם המלאכים עכשיו ואין לה זמן לראות את אבא,
אמרתי לו את זה בשקט כדי שאבא לא ישמע כי אבא לא אוהב שמדברים
על אימא ועל המלאכים בדרך כלל עם אחרים.
אז באק אמר שהוא הולך לעשות לי טובה ולגרום לאבא שלי לראות את
אימא שלי מאוד מאוד בקרוב.

אני ראיתי איך הוא מתרחק ומנקה מעצמו את חלק מהחלון בזמן שאבא
צעק לכיוון שלי מתוך הבית שאני אכנס כי יש אוכל עכשיו, תאמת לא
הכי רציתי להכנס בגלל הפרצוף עגבניה של אבא אבל פחדתי אז
ניכנסתי.
אבא כבר לא היה פרצוף עגבניה אבל הוא חיפש משהו בארון בזמן
שהוא דיבר לעצמו , אני שמעתי אותו מקלל קצת מילים שלי אסור היה
לומר כאשר נראה לי שהוא דיבר על באק כאשר המילים הללו הזכירו
קצת את מה שהוא עשה לו עוד מעט ומשהו שקשור לאימא של באק
ולפוני שלי.
הוא הוציא מהארון קופסה גדולה מעץ ופתח אותה, משם הוא הוציא
אקדח שחור עם ידיות חומות מעץ ורצועה עם נרתיק שנראה כמעט חדש,
הוא קשר את הרצועה והנרתיק לרגל שלו ואז התחיל כמו באק לשחק אם
האקדח, להכניס אותו ולהוציא אותו מהנרתיק, אני פחדתי קצת כי
כאשר באק היה עושה את זה הוא היה מחייך אבל אבא לא חייך, הוא
רק הכניס והוציא את האקדח מהנרתיק.

נידמה לי שהיו שתי יריות ולא רק אחת, באק עומד עם היד שלו ישרה
לחלוטין מצביעה על אבא שלי.
הראש שלי מסתובב במהירות לצד השני ורואה איך גם האצבע של אבא
שלי מצביעה על באק, כאשר הראש שלי שוב מסתובב בדיוק כאשר הרוח
שוב מזיזה לבאק קצת שיער על הרוח והיד שלו מתחילה לרדת לאט,
הוא הפעם לא מחייך, יש לו פרצוף אולי קצת מופתע, הוא מכניס את
האקדח הכסוף שלו לתוך הנרתיק שעל הרגל שלו ומתחיל ללכת לכיוון
האורווה שבה יש את הפוני שלי, הרגליים שלי מתחילות ללכת אחריו
לראות מה הוא יעשה כאשר הוא קולט אותי במבט שלו, חצי חיוך עולה
לו על הפרצוף והוא שוב שולף את הכסוף שלו הפעם האצבע שלו
מכוונת אלי, הוא רוצה לומר משהו, אבל בסוף שותק מחזיר את האצבע
כלפי מטה ומכניס את האקדח במהירות לתוך הנרתיק, אחרי שתי דקות
הוא יוצא עם הפוני שלי החוצה, אני מביטה לכיוון שלו שואלת את
עצמי מה הוא עושה עם הפוני שלי ורצה לכיוון שלו, הוא נעצר לרגע
ולוחש לי "אבא עכשיו עם אימא, הלך לבקר מלאכים, הפוני הולך
איתי, הוא לא היה צריך להתעקש עם באק" הוא מחייך שוב את החיוך
שלו ומלטף לי את הראש...



אני לא יודעת כמה זמן עבר.
שוב האקדח השחור באוויר עם האצבע מצביע לכיוון הכסוף, אני
מביטה בו בריכוז כאשר האצבע שלי לוחצת לחיצה קלה על ההדק אחרי
שנים של אימון, הוא מחייך לכיווני שוב עם עינים קצת סגורות
בזמן שהאצבע שלו מכוונת כלפי, אני מרגישה את הכדור חודר לתוך
הגוף שלי ונופלת על הקרקע, הוא מתקרב אלי ומביט בי, "מי את
ילדה", הוא בטח שואל את עצמו, "מאיפה צצת" בלי תשובה. העולם
שלי מתחיל להאפיר, העיניים שלי מתחילות להסגר, בקרוב אני אצטרף
לאימא ואבא ולמלאכים, בינתיים אני מביטה בו וראה אותו מכניס את
הכסוף שלו במהירות לתוך הנרתיק, רק שהפעם הוא לא מחייך.