New Stage - Go To Main Page


מקושט בדמעות הענבר שלו
הוא מעמיד אותי מול כיתת יורים.
ומצביע על ארצות מתות
ומצביע על אנשים חיים
ומצביע על הגוף שלי המפרפר.
בוחן את הגלים לפני שהוא חופן אותם
בידיים גדולות ויבשות מסבון זול,
בהם הוא מתקלח שלוש פעמים
לפני כל פעם שהוא מאיים לבוא אליי.
והוא פוסע במדבריות העונג האומלל
מוקסם מריח העשב וטללי הבוקר
טועם בכל פה את ערימות המרציפן.
ואז הוא משתזף בעין היוקדת
מבקש לרפא בלהטה את חיוורונו החולני,
לוחש את מחשבותיו הכמוסות
ואת מסקנות מחקרו בבליל האנשים-
חייב הוא לחבר עצמו אליי
כי איש הוא אישה בלי סוף.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/12/00 2:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דפנה רוזנצוייג

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה