|
איך הולכים כך באמצע היום?
איך נעלמים בחשכת הלילה?
סכין מפלח בלב החי
והוא נדם
חבר היה, אדם
ואיננו
ושוב זה לא מובן
ושוב זה לא נתפס
כי לא הולכים כך מבלי להיפרד
כי לא נעלמים מבלי לאמר שלום
ורציתי שכל זה לא יקרה
אך נבצר מכוחי
ורציתי שאז יקום ויתגלה
אך אייה מושיעי?
ובתוך הקהל הגדול גם אתה היית
כולם עומדים ואתה שוכב
דומם לא זע
אפילו לא מזיל דמעה
כשכולם מסביבך מתייפחים
וגדולים כקטנים נאחזים זה בצווארו של זה
ואתה שוכב
דומם
שקט
לא זז
ולרגע נראה כי הגוף הדומם לא יכול להיות אתה
כי אתה חי
כי אתה היית איתנו וצחקת
כי אתה היית איתנו וכאבת
ושוב שמך מהדהד בחלל החדר
נאמר ע"י מספידים
ואין זה הגיוני ואין בזה אמת
אך הנה הם נושאים אותך
אל אותו מקום ממנו לא תזוז
ומפילים את גופך ללא הנשמה אל תוך הבור הקר והחשוך
למה זה מגיע לך?
למה?
לרעם עם המון עצב |
|
|
המוות אינו
הסוף, הוא
ההתחלה.
(של הרקבון
וההתפרקות
הטבעית של
הגוף)
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.