הוא נכנס לחדר, ובהתחלה לא הייתי בטוחה אם כדאי אבל אז ניגשתי
לחבק אותו. הייתי צריכה קצת לעמוד על קצה האצבעות והוא קצת
התכופף, אבל זה לא המעיט מהתחושה המדהימה שהתפשטה בכל גופי
בעוצמה שלא הכרתי עד שלא הכרתי אותו. הוא היה שמח מהחיבוק, אני
יודעת. מצידו היה ממשיך לחיות בין זרועותי עד יומו האחרון.
"אתה עצוב?" לחשתי לו לאוזנו. כך, שאנחנו הכי קרובים שרק אפשר
אף אחד לא יכול לשמוע מה אנחנו אומרים. עכשיו הוא רק שלי ואני
רק שלו ונראה מי יעז להפריע לשני אנשים מחובקים בצורה כל כך
אמיתית.
"תלוי", לחש לאוזני ויכולתי לחוש אותו נושם את ריחי ומצמיד
אותי אליו, מנסה לנצל כל רגע, תחושה ומגע בחיבוק הזה. "תלוי
במה?"
"תלוי באם אני אגיד שאני לא עצוב, תרפי ממני." חייכתי.
הוא לא יודע... הוא לא יודע שמהחיבוק הזה אני שואבת את הכוח
שלי.
"לא אעזוב אם אתה לא רוצה." ניסיתי להסתיר את חיוכי בקולי, אני
מקווה שלא שם לב. כאילו שאני לא יודעת מה הוא רוצה...
"אז תישארי." ונשארתי. אני לא בטוחה כמה זמן עמדנו ככה, אבל לא
היה לנו אכפת. לו, לפחות. הוא השיג את מטרתו. ואז פתאום חשבתי
על כל השאלות שכולם יפנו אליי ברגע שארפה מחיבוקו- אם אנחנו
ביחד או לא... אחרי שגרמתי לו להתאהב בי ואז סירבתי, למרות שכל
מה שאני רוצה ברגע זה זה להשאר כל כך קרובה אליו. הבן אדם הכי
קרוב אליו בעולם.
אז בלי שישים לב לאט לאט הרפיתי. הישרתי את מבטו אליי ושוב
שאלתי. "אז אתה עצוב?"
"איך אני יכול להגיד לך שאני עצוב כשאת מסתכלת בי בעיניים
כאלה?" והשפיל את מבטו. נאנח... הוא הבין מה אני עושה.
"שחר, את מכאיבה לי. בכוונה או לא... זה מה שאת עושה. אז אני
לא מתכוון להמשיך לעמוד כאן עם הפצע העמוק הזה בליבי" ובצעדים
כבדים, המבקשים להשאר במקום בו עמדו, התרחק ממני.
אז מה אני אעשה עכשיו? אני כל כך רוצה ללכת אחריך ולהגיד לך
שאני מצטערת על כל מה שעברת בגללי עד עכשיו, ובעצם כל מה שאני
רוצה זה לחבק אותך שוב ולדעת שאתה שלי. הרי באמת תהיה שלי אם
רק ארצה. אז איך אומרים שרוצים? ואיך אומרים לראש שיפסיק לחשוב
ושיפסיק להגיד שזאת טעות? אני יודעת שזאת טעות. אבל שיתן לי
להכוות לבד. מסכן, הוא בסך הכל מגן עליי.
"מה לא בסדר איתי? למה אף פעם לא רצית אותי?" עוד המילים האלה
מהדהדות בראשי.

די! תפסיקו! זה לא אשמתי! אני לא יודעת מה אני רוצה. ותאמינו
לי, ברגע שאני אדע אתם תהיו הראשונים לדעת. מה אתם חושבים,
שאני נהנית מזה? הרי כואב לי לפחות כמו לכם. אז די, תפסיקו.
תרחמו עליי קצת כשאני מסתכלת אליכם במבט נוגה. רק תחבקו אותי
ותנו לעולם לעצור.