אתמול הגיעה השעה,
שעת הפטירה הנפשית שלה
היא בלעה כדור אחרי כדור
אולי עכשיו הוא יקח אותה
רועדת כמו מטורפת,
מחבקת את הכלבלב הכי חזק
הוא בטח רק מבין אותי
יש לו פנים של כלב מיואש
החברים מבקשים לעזור
אבל היא לא מאמינה באדם
הכאבים בגוף מתחילים לבוא
והתקווה שלה התאבדה
הגיע הבוקר היא במשבר
לא מפסיקה לרגע לבכות
שוב הולכת, לוקחת כדור
רק הוא יכול לעזור
כמה כדורים אדם צריך
כדי לגמור עם הכל מהר
אבל כל זה בלי שאמא תרגיש
כי היא פשוט תתמוטט
שוכבת לה בשקט השמש עליה
אבא לא מסכים שתסגור ת'תריס
השמש דווקא די מעודדת
מחלישה את הכאב הנפשי
הולכת לחדר יש לה עיסוקים
אבל היא לא תספיק דבר
כי אי אפשר להתרכז בכלום
כשיש כאב כל כך חזק |
