20/1/2002
אתם בטוח נכנסתם כבר לפאניקה טוטאלית. קיוויתם כבר למצוא כאן
את הגופה הכי רקובה שאפשר לדמיין. אז אתם יודעים מה? עכשיו אני
מבין כמה זה טוב לי. זה שבועיים שאני מבין כמה הסבל שלי זיקק
אותי.
לפני יומיים הבאתם לי את אישור ההתאבדות. אני לא יודע איך
פסיכיאטרים גדולים כמוכם לא צפו את זה, אבל משהו כבר השתנה
אצלי באופן מוחלט. האוננות, כבר עיוורה אותי לחלוטין. אני לא
יכול לראות יופי. ההסתגרות שלי הרחיקה אותי מבני אדם. אני לא
יכול לחוש אהבה. עכשיו שום דבר לא יסתיר ממני את האמת. אני לא
מפחד יותר מההוא.
עכשיו, הוא ישלם. אם אני מת, אני לוקח איתי את כולם. אני לוקח
את ההוא, את ההיא, את האישה, את לולי ואתכם. מבחינתי - עולם
שלם יעלם, אני לא שם זין. בלי מורסות של פחד, של אהבה, של
תשוקה - רק כעס טהור.
שלכם, בני זונות.
שדות מבצעים.
לתשומת לב מחלקת תיוק: שיר זה נמצא בחדר. יש לתייק אותם
כממצאים צמודים.
http://stage.co.il/Stories/86347