הדממה ששררה בחדר האוכל הגדול והקר של מנזר האחיות של קלרה
הקדושה, הייתה דממה של נשים עייפות.  ההרים הירוקים נשקפו בעד
החלונות מכוסי שבכת הברזל .  הנזירות כלואות במנזר ובגופן לא
ראו את היופי .
כבר ארבעים יום נמשכת התענית. ארבעים יום ששהה ישו בקברו החשוך
לפני שקם לתחייה. אותם ארבעים ימים שבהם אסורים דברי בשר, יין
ודברי מתיקה .
ארבעים יום של עינוי הנפש והגוף, שכל כך מעט תענוגות מזומנים
לו במסדר הסגפני.

אם המנזר הטיבה את המשקפים על אפה והמשיכה להקריא מ "מתיאס" ,
עמודים ארוכים של דרשות היא כבר נשאה.  
הנזירות,ידיהן שלובות על חזן מקשיבות לה בדממה ומהרהרות בנתינה
בסתר עצמת הנשמה וביטול הגוף.
הן יודעות שארוחה זו מסיימת את "השבוע הקדוש" האחרון לששת
שבועות הצום והתענית.  זוהי הארוחה האחרונה של "יום שישי הטוב"
וכמעט אנחת רווחה קולקטיבית נשמעת באולם, כאשר אם המנזר מסיימת
את הדרשה.
אם המנזר מורה לנזירות לאכול, וכולן כאחת לוקחות את כפות המרק
ואוכלות באותה דממה מהוסה את מרק תפוחי האדמה שפיסות של דג
שטות בתוכו.

קיארה מונתה השנה לטפל במיון התרומות הרבות שהגיעו מהעיירה.
שמחה על הכבוד שנפל בחלקה. קהילה כל כך נעימה יש בעיר הסמוכה,
חושבת קיארה, נזירה צעירה שלולא נפטר אביה , בספק אם הייתה
מגיעה לבית הספר של הנזירות ולחיי הקודש.
אחרי ארוחת הערב, היא תלך לחדר הספרייה , שם תמיד מחומם כדי
שיוכלו הנזירות להעתיק את כתבי הקודש ללא טעויות. זה החדר
הנעים ביותר במנזר ורבות השוהות בו שלא לצורך.
היא תמיין את הקופסאות הגדולות מקרטון,  תשליך לפח את מה שלא
ראוי לשימוש, תערום קופסאות עבור בית הספר , ואת היתרה שיכולה
להביא שימוש תחלק בין חברותיה הנזירות. אולי תמצא עבורן גם
שארית של לשונות שוקולד מאמש. שגורמות עונג לגוף שכל הלילה
נשארה ערה בעטיו.

קיארה תוהה ,האם עבודת אמש במיון התרומות, אכן הייתה ראויה
לחסדו של האב ובנו. תוהה ולא מעיזה לשאול את אם המנזר,שמא תחטא
ואפילו בלשונה בלבד.
רק מהרהרת על קופסאות הקרטון הרבות שהיו בחדר, על הנזירות
שמיהרו להתפלל ביחידות ולישון, ועליה כששרווליה מופשלים, עורמת
קופסאות זו על גבי זו, חומות ,צהבהבות, מקפידה לסדרן לפי גודל,
ובכל זאת נפלה קופסה אחת ותכולתה נשפכה על רצפת חדר הספרייה.
רצתה קיארה לאסוף את שנפל, וראתה לשונות ארוכים של חתולי
שוקולד מביטות בה מכל פינה בחדר. לשונות חומות לשונות שחורות,
לשונות שצחקו אליה מתחת לשולחן, התגרו בה מפינת ספסלי העץ.
ככל שאספה קיארה את הלשונות, התגלגלו אלו ברחבי החדר.  שקועה
במלאכתה מנסה להדביק את השתוללות הלשונות המשוחררות מקופסת
הבד.  רכונה על ארבע, וצילה של אם המנזר כיסה את גופה.
קיארה הזדקפה באחת. ממהרת לאסוף לשונות אבודים אל סינורה הלבן.
אם המנזר שמשקפיה העגולים מכסים על עיניים כחולות טובות, הורתה
באצבעה לאות של איסור,שלא תעיז קיארה לטעום מהשוקולד בטרם
הסתיימה התענית.

מה אעשה עם כל לשונות השוקולד האלו , שאלה קיארה את אם המנזר.
וזו בדממה חרישית כדרכה, אספה לתוך סינורה לשונות חומים
משתוללים. והורתה לקיארה במנוד ראש לכרוע לצידה. להוריד את
הסינור הלבן שמלא בלשונות שוקולד חומות וכתמים של לשונות שחמקו
מחיקה.
הסכימה קיארה מייד.  הבינה שאם המנזר רוצה לעזור לה בתפילה שלא
תחטא חלילה באכילתה או טעימתה אפילו של לשון שוקולד אחת. אם
המנזר הורידה את השביס הלבן מראשה, הסירה את הצווארון עוצר
הנשימה, והורתה לקיארה ללא מילים לעשות כמותה.
נשארו שתיהן על רצפת חדר הספרייה, שיערה של קיארה שחור ארוך
ומסולסל, ושל אם המנזר קצר ובהיר כמו צבעה של הקטיפה המוזהבת
שבחדר התפילה. פתחה אם המנזר את כפתורי שמלתה האפורה וקיארה
אחריה בחיקוי מלא תמיהה. רצתה קיארה לשאול דבר מה, אך מבטה של
אם המנזר לא אפשר לה לפצות פה.
קיארה  לא ראתה שדיים של אישה קודם לכן, היו הנזירות צנועות
וחסודות ואפילו ברחצה ולבוש הקפידו על פרישות ובדידות. הביטה
בשדיה של אם המנזר, גדולים וכבדים עגולים ופטמותיהן מחודדות
חומות. ואח"כ השפילה מבט אל עצמה, שדיה קטנים, מוצקים ופטמותיה
ורודות בתוליות.
אם המנזר הורתה לקיארה להניח את ראשה על הכרית שמתחת לשולחן
הכתיבה הגדול שעליו היו הנזירות מעתיקות את הברית החדשה .קיארה
מתחה את גופה על הרצפה, שמלתה פתוחה למחצה , שדיה גלויים ואם
המנזר רוכנת מעליה , לשונות חתול בידיה והיא מכניסה אותן לשון
אחר לשון אל פתח הסתרים של קיארה הדוממת. גופה של קיארה החל
לנוע על הרצפה הקרה, רטיבות נזלה בין ירכיה, ואם המנזר ראשה
במבושי הצעירה , מלקקת את שנשפך ואת מה שנותר. לשונה חופרת
,ידיה נשלחות לשדיה של קיארה.
לשונות השוקולד נמסו בתוך גופה , מתערבלים בתוכה , מסתחררים
ומביאים את גופה לעוויתות שלא הכירה מעולם.

אולי נותרו לשונות שוקולד בין הקופסאות שתוכל לחלק לנזירות
האחרות, תהתה קיארה ונכנסה לחדר הספרייה.