יום אחד קמתי בבוקר ולפתע ניזכרתי  שבדיוק באותו יום יש לי
במקרה טיול עם רוסים. אירגנתי את התיק ויצאתי לדרכי ,למרכז
הקליטה של עירי.
היה נחמד פגשתי את החברה שלי וגם ראיתי כל מיני  בנות נחמדות
מהשיכבה שלי שתמיד הערצתי ורציתי להידמות אליהן ,כל אחת.
והתכונה המיוחדת שלה ,טוב לא בדיוק היו גם תאומות ושתיהן ניגנו
על גיטרה את אותם השירים ששתיהן ידעו לנגן והן גם די ניראו
אותו דבר.
ולזה דווקא לא רציתי להידמות כי בס"כ הכל אני מרוצה מעצמי אין
לי מה לחפש באחרים באמת,בכל מיקרה הן היו נורא חמודות .
ואז עליתי לאוטובוס הלא נכון,וכשאני אומרת "לא נכון "אני בעצם
מיתכוונת שעליתי לאוטובוס של הרוסים,כן הרוסים,הם פשוט דיברו
רוסית כל הדרך לירושלים ואני לא הבנתי מילה שחוקה.
בסופו של דבר כשהגענו למקום היעד הראשון עשיתי ברית עם הבנות
הנחמדות שהיתלוו גם לטיול ועליתי לאוטובוס  שלהם להמשך הטיול.
החביב אך מייגע.בהמשך הטיול הלכנו לנטוע עצים בשמורת הטבע  של
קרן קיימת ולשתות קפה מגעיל בלי חלב ,אבל יאמר לזכותם העוגיות
המצופות שוקולד היו ממש טעימות,בקיצור בסופו של דבר הגענו
לאולם חביב בקיבוץ שהשם שלו  שאני לא ממש מצליחה לזכור
נישמע משהו כמו צועה ,לאכול ארוחת צוהוריים או ערב אני כבר לא
ממש זוכרת,אני רק זוכרת שאחרי האוכל  והחמישים סיגריות
שאחרי,הכל ניהיה קצת מעורפל,בכל מקרה מהמעט שאני כן זוכרת זה
גיטרה, שירים של הדג נחש ושוטי הנבואה שממש עשו לי שמח ועוד של
מיני עבריים משמחים ומעודדים שנחמד לשיר בצוותא מה שאני עוד
זוכרת  זה אותי וילדה  נחמדה מאוד צבועת שיער ולבנת מראה
יושבות ונירדמות על שולחן עגול מעץ ונכון אני יודעת שזה נימשע
כמו פנטזיה מהאגדות אחרי הכל ילדה צבועת שיער באמת איפה אני
חיה ,אבל מה אגיד ומה אומר ככה ראו עיני,בכל מקרה היה ממש נחמד
וברוח הסיפור והכתיבה המטומטמים האלה זה בטח מבהיר באיזה מצב
של טימטום חושים חזרתי אבל מה לעשות כמו שסבתא שלי תמיד אומרת
עדיף יום של טימטום חושים מאשר בלי חושים בכלל, או שאולי זה
היה ריגושים ,טוב אני לא ממש זוכרת סבתא שלי קצת סנילית אז אני
אסכם במה שדוד שלי מיכה  תמיד אומר:זה מה שקורה כששומעים יותר
מידי שפות זרות ליום אחד.