עמית קרפנטר / אני מורח |
בפעם המי יודע כמה.
כבר אין יותר מילים למחזר,
ושאריות של רעיונות ללקק מהצלחת.
אני צופה בך מהצד אורזת את אותו התיק
שארזת קודם, לפני שהוא חזר למקומו,
באותו ארון עץ-הטיק.
שומע את דברייך, כל כך מוכרים,
מניפולציות שערכתי אתן היכרות אישית, ולכן,
מאגר הסימפטיה שלי מתרוקן.
בא לי למרוח אותנו, לקחת קרם איכותי,
ולהקרים כמו רוטב פטריות,
עד שלא יהיו יותר רגשות,
למרוח את כל הבעיות,
כבר אין יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|