היער מתרחב ככל שאני מוסיפה ללכת,
ומי הגשמים מציפים את הנהר.
השלווה מסתערת ביתר שאט,
חלומותיי מתרבים לאיטם,
והדרך נשארת דוממת.

היז דם על מזבח נשכח?
האכזריות קונה לה שיבתה בעולם.
לא לבד אנוכי
איש אינו לבד
ברוח מתנגנת מנגינה נשכחת.

ההליכה מוסיפה עוד מחווה לשורה
של צללים מתארכים בלא סוף
הטרוף בער בכולנו לעת רחוקה
לא אחת מפסיק הוא לבעור.

ועם עליית ירח מאי,
ירח הולדתי
הצרצר יוסיף לצרצר
מנסר האויר בשיריו

24.1.02