כבר יותר משנה שאני סובלת מבעיות שינה. לאחרונה ירדתי מארבע
שעות בלילה, לממוצע של שלש שעות, ועוד היד נטויה. ומה כבר אפשר
מלילה כזה לצפות? כל בני הבית ישנים מזמן, ורק הצ'אט עובד
במלוא המרץ.

בלילה אחד שכזה, בשוטטי בין החלונות, מחפשת לי את האמת שמאחורי
הקשת, נתקלתי בחדר שנקרא שרות השכבה. לרגע נרתעתי, שכיב מרע
באישון לילה אינו מחזה מרנין במיוחד. החלטתי לנסות ולהעז,
ונכנסתי לשם.

"ערב טוב ג'ודי" פתח מיד עופר, בעל החדר. "אנחנו מחכים לך כבר
הרבה זמן". הבעתי הפתעה, והוא הסביר. "אני עוקב אחר הנעשה
בצ'אט, ונראה לי שאני יכול להציע לך הצעה מפתה."

גיחכתי לעצמי. מאיזו שעה בלילה, כל הגברים חושבים שההצעות שלהן
הן הצעות שלא ניתן לסרב להן, ושסיכויי ההמרחות שלי על הסכין
שלהם גדולים ביותר. לא שאני מסרבת לעתים קרובות.

הוא המשיך לכתוב, מחזיר אליו את תשומת לבי "עקב המצב, מסתבר
שיש לא מעט אנשים שסובלים מבעיות נדודי שינה. אינם מצליחים
להרדם, או שנרדמים ומתעוררים כל חצי שעה." גיחכתי לעצמי שוב.
ספר לי משהו חדש אולי?

ואז סיפר לי משהו חדש. "פתחתי יוזמה עסקית חדשה. אני מספק
שירותי השכבה, לכל אלו שזקוקים לכך. לרוב מדובר בגברים המבקשים
נוכחותן של נשים."

התרוממתי על רגלי האחוריות המנטליות וזעמתי. "סליחה???? אתה
מעז לסרסר ברשת? תתבייש לך!"

תגובתו הגיעה במיידית. "אני מצטער, לא הבהרתי את עצמי. אני לא
מדבר על מגע מיני. הכוונה לספק לסובלים מנדודי שינה ערסול
אמהי, ואולי גם שד שיוכלו להשען עליו. אולי גם לינוק ממנו
מעט."

התכוונתי להמשיך ולמחות, באמת שהתכוונתי, אך בשורה הבאה שלו
הופיע מספר שהשתיק אותי. בוא נגיד שמדובר בסכום דומה למשכורת
שלי. כולל חלק הארי שלועס ממנה מס הכנסה. בדולרים. לשבוע.
והשעות גמישות.

התחלתי להיות מאד נחמדה וידידותית אליו, וביררתי עוד פרטים:
כמה לילות אני צריכה להתחייב, כמה שעות בלילה מדובר, איך
יוצרים קשר עם הלקוחות. גם הוא שאל לא מעט שאלות: האם אני
ניידת (מאד. רכב חברה, סמל סטטוס). מה מספר החזייה שלי (שתיקה
מלאת התפעלות מצדו, עם שריקה קלה). האם במקרה אני מיניקה
(אכזבה קלה מצדו).

סידרתי את העניינים בבית, ובערב למחרת התייצבתי בביתו של הלקוח
הראשון שלי. בית גדול, גינה ענקית, ומצילת דלת בצורת גמד
מחייך.

הלקוח שלי, צעיר בשנות העשרים שלו, פתח את הדלת. עיגולים
שחורים מסביב לעיניו, וחוסר ריכוז תהומי הבהירו לי שהאיש אכן
סובל מבעיית חוסר שנה חמורה. הוא הראה לי את הבית ברפרוף, פיהק
וכיסה את פיו, ואמר "אני מצטער, אני נורא עייף. נלך למיטה?"

הלכנו לחדר השנה שלו. מיטת נוער, ופוסטרים על הקירות. הוא נשכב
על המיטה, והביט בי בציפייה. הרגשת המבוכה שלי הרקיעה שחקים.
"זו פעם ראשונה שלך?" שאל אותי. הנהנתי לחיוב.

סוף סוף ראיתי ממנו חצי חיוך. הוא סימן לי לשבת ליד הכרית שלו,
והניח את ראשו על ירכי. "אני אוהב שמלטפים לי את השער." אמר,
ופיהק שוב. ליטפתי אותו. היה לו שער מתולתל, קצת נוקשה. פתחתי
עם האצבעות את קשרי התלתלים, וצפיתי בהם מתכווצים חזרה אחרי
אצבעותיי הסורקות. הוא עצם עיניים. העברתי את ראשו החם אל
המרפק המערסל שלי, וכשפתח את פיו, היה זה אך טבעי להכניס אליו
פטמה.

הוא היה עדין מאד, אחז בשפתיו את כל הפטמה, והחזיק אותה.
המשכתי ללטף אותו זמן ארוך אחרי שנשימותיו הפכו לקצובות,
ואחיזתו התרפתה. הוא עורר בי געגועי אינסטינקטים קדומים לרך
נולד. כשהרגשתי שהיד שלי עשויה להרדם בקרוב, הנחתי את ראשו על
הכר, וכיביתי את כל האורות בבית.

יצאתי אל המשימה הבאה שלי שרויה בהרהורים. אמנם באתי ליישן
אותו, לנצל את בעיית השנה שלי על מנת להרוויח כמה גרושים, אולם
גיליתי שהפוזה גרמה לי לחזור כמה שנים לאחור, והיה בה אלמנט
מרגיע ומרדים ביותר. יתכן שלא אוכל לבצע יותר משתי משימות
בלילה, פשוט כי ארדם בעצמי. וזה יהיה אירוני להפליא, חייכתי.

המשימה הבאה לקחה אותי לבניין רב קומות, עם שומר בכניסה. כנראה
רק עשירים ביותר יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס של שרות
השכבה, חשבתי תוך שהראיתי לשומר את ההזמנה בידי. עליתי במעלית
אל הקומה התשיעית ונקשתי בדלת.

חיכיתי שתי דקות ללא מענה, וכבר הייתי על סף יאוש כשפתח את
הדלת גבר לבוש במגבת, רטוב כולו. "אני מצטער, לא שמעתי את
הצלצול, הייתי במקלחת" הצביע על גופו כמסביר, ולא נזהר. הפניתי
ראשי אל הקיר בנימוס, ממתינה שיחבוש את המגבת שוב. יש מעט
דברים, המביכים אותי יותר מאשר גבר זר לי, שאיברו שמוט. בכלל,
איבר מין גברי נראה הרבה יותר טוב כשהוא במצב מוכן לפעולה.

"רוצה לשתות משהו? אני בדיוק מכין." שאל אותי. התחלתי להתרגז
קצת. באתי על מנת לתת שרות מסויים, ונראה היה שהלקוח שלי מתעקש
לנסות ולהתחיל איתי, למרות כל הבטחותיו של עופר היזם, שאפשרות
כזו לא תעלה על הדעת. מחיתי, בקול רם.

הוא הביט בי בתמהון: "אבל אני מנסה להרדם. החלב החם עוזר לי.
את לא חייבת אם את לא רוצה." שתקתי. החלטתי שמוטב לא להביך את
עצמי שוב.

הלקוח שלי גמר לשתות את החלב, הפעיל מוזיקת רקע שקטה, ונכנס
למיטה, סדין לבן מכסה את גופו. התיישבתי ליד הכרית שלו, כבקיאה
ומנוסה. חשבתי לעצמי שהיה לי מזל לבקר קודם בביתו של הצעיר,
אחרת הייתי מסמיקה שוב, לפני השאלה "אתה רוצה גם לינוק?"

כן, הוא רצה. החזיק את שדי בין שתי ידיו בעדינות, ומצץ. פעם
חזק יותר, ופעם חלש יותר. התנועות היו מרדימות במונוטוניות
שלהן. עצמתי עיניים, והתרכזתי בתחושה. הזיפים שלו נגעו בעור
החלק הפנימי של האמה, ובתחתית השד. הדקירות, מגע הידיים
הגדולות על השד, וקולות המציצה הקטנים שהשמיע היו נעימים.

הרגשתי שהוא נע, ופקחתי עיניים לראות מה הוא עושה, מספיקה
לתפוש עוד קצה יד ימנית נכנס אל מתחת לסדין. הוא הסתכל אלי
והסביר "אני חייב לאונן. אחרת לא ארדם."

הוא עצם עיניים, כדי להתרכז יותר טוב, ואני פערתי את שלי
לרווחה. יכולתי לראות את ידו נעה מעלה ומטה מתחת לסדין החצי
שקוף, קצבה מתואם עם קצב המציצות של פיו על פטמתי. הנשימות שלי
התחילו לתאם קצב עם שלו. לא יכולתי להאמין שאני נמצאת עם גבר,
נאה פלוס, על המיטה שלו בעוד הוא מאונן ומוצץ את השד שלי, וכל
מה שאני עושה הוא ללטף לו את השער.

את מטומטמת, מטורפת, תגעי בו כבר, צעק בי קול אחד. ומצד שני,
הרי הגעתי להסכם עם עופר שאני בהסדר נרות שבת- לראותם בלבד.
שיניתי את תנוחת היד המערסלת, כך שהוא נשען קרוב יותר למרפק,
ולי הייתה אפשרות להניע את אצבעותיי, קרוב יותר וקרוב יותר אל
המפשעה, כמעט ונוגעות. כמעט ומשחררות אותי. הצורך העז לגעת
בעצמי רק הלך והתחזק ככל שהמיקוד של הלקוח שלי גבר.

יכולתי לראות את הזעה על מצחו מתאספת, את תנועות היד מואצות,
את השיניים שלו מחפשות את הפטמה. הבנתי לבסוף שהוא לא מודע
לשום דבר חוץ מאשר לעצמו, ושלחתי יד גואלת אל בין ירכי. הלהט
שעלה היה בלתי נסבל, מחוייב פורקן.

הגוף שלו התמתח והתאבן לרגע, וזעזועים פקדו אותו. כמה כיף
לראות גבר גומר בסערה. חיבקתי ונישקתי אותו, לפני ששמתי לב מה
עשיתי. למזלי הוא היה אפוף מכדי לזכור זוטות כאלו. כיסיתי
אותו, הוא הסתובב לצד השני, ונרדם.

במעלית בדרך החוצה, גם אני גמרתי.

ובמכונית שלי שחנתה ברחוב ישנתי שמונה שעות ברציפות. לראשונה
מזה קצת יותר משנה.

(אוקטובר 2000)