[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בארץ הדובים והחלומות חי לו פעם דובון קטן וחמוד.












































לדובון היתה אמא אותה אהב יותר מכל דבר אחר בעולם.

הדבר שהוא הכי אהב בעולם היה החיבוק שלה.

זה היה החיבוק הכי חם  - אוהב  -  מתוק  -  רך  -  עוטף  -
בארץ החלומות.









































בכל פעם שהדובון היה מתעצב על ליבו, הוא היה הולך לאמא דובה,
ומוצא תנחומים בחיבוקה.






הוא לא היה צריך שתנחם אותו במילים, הוא רק היה צריך לעצום את
עיניו ולשקוע אל תוך החיבוק שלה.























הכל היה נראה חלומי ומושלם בתכלית השלמות,


אבל אז הגיעו זמנים קשים. ארץ החלומות שקעה במחסור חמור של
חלומות.






































מאז ומעולם העדיפה אמא דובה לתת לדובון הקטן את חלומותיה במקום
להשתמש בהם בעצמה, ועכשיו כשהמשבר התארך, אותותיו נטבעו עמוק
בתוכה. היא רזתה, ונדמה היה לדובון, שהיא הזדקנה מעט.

































כדי להציל את המצב, החליטה אמא דובה לצאת לחפש אחרי החלומות
והתקווה.


לפני שיצאה למסע המסוכן שנכון לה, העניקה חיבוק ארוך - רך  -
חמים לדובון הקטן, אלא שהפעם, נדמה היה לדובון שהיא זו הזקוקה
לו, ולא הוא לה.






























האם יצאה לדרכה ויותר לא שב הדובון לראות אותה.

תחילה המשיך הדובון לחיות את חיו החלומיים כרגיל, אבל עד מהרה
הוא הבחין שמשהו חסר לו.



























הוא לא ידע אם המשהו הזה הוא בחוץ או בפנים.














הוא חשב וחשב על זה המון אבל רק כשהפסיק לחשוב והתחיל להרגיש
הבין שהחיבוק הנכון הוא הדבר.






















אחיו הדובים ניסו לנחמו. הדובים הזקנים ניסו לפצותו בדיבורים
ומתנות חלומיות,

אבל כלום לא עזר. הוא לא חיפש תנחומים בדיבורים וגם לא במתנות

הוא חיפש את החיבוק הנכון.




























בליבו גמלה החלטה להקדיש את חיו לחיפוש אחרי החיבוק הנכון.

הוא פגש המוני דובים, ולכל אחד מהם היה חיבוק אחר.





































היו כאלה עם חיבוק רפוי,













                                   


                                          וכאלה עם חיבוק
חזק.


















כאלה עם חיבוק תלוי,

















                                           וכאלה עם חיבוק
שחנק.


















חלקם חיבקו באהבה,

















                                              וחלקם חיבקו
בתאווה


















לחלקם היה בחיבוק דיכאון


















                                   ולחלקם היה שיגעון

























אבל הדובון לא מצא אף לא באחד מהם את החיבוק הנכון.



































החיפוש בארץ החלומות נמשך ונמשך, והדובון הפך לדוב צעיר, אבל
הוא עדיין לא אמר נואש, והמשיך לחבק ולחבק ולחבק.


מדי פעם היה פוגש דובה, שנדמה היה לו שיש לה את החיבוק הנכון,
אבל בכל פעם מחדש גילה שזה לא בדיוק זה.


























במשך החיפוש, הרגיש הדוב, שמשהו, שגורם לו להרגיש בודד צומח
אצלו בתוך הבטן, ורק מניע אותו להמשיך לחבק ולחבק עוד ועוד,











וככל שהמשיך לחבק כן גדל המשהו הבודד הזה אצלו בבטן.































חלפו השנים, והדוב הפך למומחה חיבוקים בעל שם בארץ החלומות.
מחקר מדעי שלו גילה כי החיבוק אצל רוב האנשים בעולם הוא קר
מדי.


אבל גם המחקר הזה לא עזר לו להיפתר מהמשהו הזה, שרק הלך וטפח
בבטנו.






















הוא ניסה לצעוק את המשהו הזה החוצה אל תוך בור עמוק.














           הוא ניסה לשלשל אותו החוצה בשירותים,







הוא ניסה לחלום אותו החוצה בסדנא לחלומות מודרכים











והוא ניסה לדבר אותו החוצה אצל הדובולוג.




















אבל כלום לא עזר. המשהו הבודד נשאר שם בפנים.














אז הוא ישב וחשב וחיבק וחשב וחיבק,




















ולבסוף החליט לשבת ולכתוב סיפור על ארץ רחוקה של דובים
וחלומות.















כשסיים, קרא שוב את הסיפור מההתחלה אל הסוף,  מהסוף להתחלה,
קימט אותו, זרק לפח,
את החשבון שנתן לו הדובלוג מעך,
והחליט לכתוב סיפור עם סוף מוצלח.
































כי הרי מה בסך הכל צריך דוב כדי להרגיש טוב,

רק לעשות דבר אותו יודע כל דוב  -

לחבק


































רק לחבק  -



לחבק חיבוק ישן וטוב  -



סתם חיבוק רגיל  -  
































חיבוק
      של
          דוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שפרירית ביקשה
ממני למסור שכבר
אין לה מזל עם
נמוכים.

אתמול נשברו לה
הקביים.

-זה ששפרירית
ביקשה ממנו
למסור את ההודעה
שלמעלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/02 21:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמרי כפיר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה