יעקב ממן מ"יעקב את שלמה ריסוס בע"מ" היה דווקא איש נחמד, עד
ליום שבו התחילה האינתיפאדה של הג'וקים.
בהתחלה הם "רק" פינצ'רו לו את האוטו של הריסוס, או חוררו לו את
הצינורות של הריסוס. עם זה, דווקא, הוא הסתדר, אבל יום אחד,
כשהיה בדרכו לרסס איזה בית בכפר-שמריהו ונזרקה אבן על מכוניתו
מאחת החצרות וניפצה את כל השמשה הקדמית של המכונית, הוא ידע
שזה הם, אבל מה שהכי עצבן אותו בכל הסיפור עם השמשה, זה שזה
קרה ב-"פאקינג"-כפר-שמריהו!, שזה בכלל מחוץ לשטח של הג'וקים.
לא באיזו שכונה נידחת בדרום ת"א, או בעיר מוכת אבטלה בדרום, זה
קרה ממש בכפר שמריהו!

לאט-לאט הג'וקים התחילו להגביר את פעולות האלימות שלהם,
ומפינצ'ור גלגלים וניקוב צינורות הם עברו לבקבוקי תבערה
וג'וקים מתאבדים, שהיו חודרים לערים שמחוץ לתחומם, כמו רעננה,
סביון ורמת אביב. זו כבר הייתה ממש מלחמה, ולא "עימות בעצימות
נמוכה", כמו שניסו להגדיר את זה בתקשורת.

יעקב ממן החל במרוץ ההתחמשות שלו. הוא פיתח חומר ריסוס מיוחד
שמאתר ג'וקים ואז פוגע במערכה החיסונית שלהם ומדביק אותם
בשפעת. זה לא עבד על הג'וקים, הם סתם הצטננו. אז הוא פיתח חומר
אחר שמדביק אותם לרצפה ואז מפוצץ אותם אחד אחד, אבל הג'וקים
פיתחו נסיוב שמנטרל את ההשפעה של החומר.
לאחר נסיונות רבים וכושלים החליט יעקב שאין ברירה. הוא החל
להשתמש בכלי נשק שמשתמשים בהם נגד בני אדם. הוא היה נכנס לבית
ומתחיל לרסס אותו בכדורי 7.62 עם מא"ג מחובר לצינור הריסוס.
אחר כך העסק התחיל לאבד שליטה ויצא מפרופורציות. יעקב פשוט
התחיל להרוס בתים שלמים עם דחפור 9-D, כמובן לא לפני שהיה
מוציא את כל הדיירים ממנו.
כל הבלאגן הגיע לאמריקאים ולאו"ם ולא היה מנוס מלחתום על הסכם
שביתת נשק עם הג'וקים.

היום יעקב ממן כבר לא עובד ב- "יעקב את שלמה ריסוס בע"מ". הוא
הגיע למסקנה שזו עבודה מסוכנת מדי. חוצמזה, לא היה לו כוח יותר
לשבת עם הג'וקים כל שני וחמישי על שולחן הדיונים, אז הוא מצא
עבודה קצת יותר נורמלית, עם יותר שקט נפשי ובלי יותר מדי
אלימות.
האמת?, גם אני חושב שאולי יהיה לו הרבה יותר נחמד בעבודה החדשה
שלו, שם במג"ב.