אני לא באמת מתאהב בבחורות. אני מתאהב בדמות. בדרך כלל אני גם
בונה את הדמות לבד בראש. אני פוגש בחורה, בונה לה דמות בדיוק
כמו שאני רוצה, מבלי שאני מכיר אותה בכלל, ומתאהב.
היא יכולה להיות שמנה, רזה. זה לא ממש משנה. אני בונה לה אופי
כפי שאני רוצה, לפי הזמנה.
המוח שלי הוא בית חרושת לאופי, אני בונה אופי בכמויות.
מצד אחד זה נורא נחמד. אני מתאהב בבחורה שאוהבת את אותה
המוסיקה שאני שומע, מתעניינת באותם סרטים, אם אני מחליט שהיא
אוהבת ספורט, אז כמובן שהיא אוהדת את הקבוצה שאני אוהד.
לרוב אני גם מקפיד לא לעשות את הכל מושלם. אני בדרך כלל דואג
לשתול שם גם איזה חסרון או שניים. שיהיה על מה להתווכח,
לריב...והכי חשוב, להשלים.

לא מזמן הייתי במועדון הקבוע שלי, התיישבתי על הבר, בצד השני
של הבר ישבה בחורה נורא חמודה. קצת מלאה, אבל בצורה סקסית. היא
כמובן אהבה לשמוע ברי סחרוף ורוק בכלל, היא אהבה וודקה (אבל את
זה ראיתי כי היא הזמינה), היא אהבה סרטים רומנטיים, גברים
ביישנים, שנאה ספורט אבל הבינה שצריך לתת לבן זוג את זמן
האיכות שלו עם הספורט.
היא נורא אהבה לקרוא ספרים, ומאוד אהבה את הסיפורים הקצרים של
אתגר קרת. היא העדיפה חורף והיא הייתה רומנטיקנית חסרת תקנה.
אופי לפי הזמנה, לא העזתי לגשת אליה, אני אף פעם לא ניגש. לא
מאז אותה פעם שניגשתי והתחלתי עם בחורה שבניתי לה אופי נהדר,
מחומרים יקרים. לצערי גיליתי שהאופי שהכנתי לה לא הגיע אליה
אליה, והיא נשארה עם האופי שאיתו היא נולדה ושאותו פיתחה בשנות
ההתבגרות שלה.
מאז אותו מקרה אני מעדיף להישאר מאוהב בדמות, עם האופי שאני
בניתי. חבל להתאכזב.
אני בונה אופי, אבל אני מחפש מישהו שיודע להשתיל אותו באנשים.
אנחנו נהיה הצמד המושלם, בניה והרכבה...הצמד שמרכיב את האושר.