לנסיכה - היפה בפרחים

את אוחזת בלבי, בחלק קטן
ומשמעותי. אינני יכול לנתק. מעט כואב.
את נוגעת בחושי. זרמי חשמל
עוברים. מתחת לעורי. את שם.
אני חושב עלייך ולבי הומה.
מביט בך, ועיני צורבות.
כמו קילוח מים עם תרסיס טיפות סביב
המון צבעים ועודף חמצן.
נושם מהר, מהר.

לפתע חדלת לבוא. הפכת לקול. נמרץ, צוחק, עצוב.
הבהרת. שמעתי. הסברת. הבנתי.
הראש היה צלול, לוגי, חד כתער.
הרגש - בפיגור ניכר. ערמה גדולה של פוך.
הפנמתי. הצעתי. הסכמת ונעלמת.
קילוח המים עצר. לאט. אפיק יבש.

לפתע לא היית. לפתע השתתקת.
שעות ניסיתי לאתר. הפרח נבל. לאט.
נותרה תמונה, חיוך מודפס, מילים כתובות,
זיכרון מילים בשצף קצף. זיכרון עדנה
וקול נפעם.

זה התפוגג, אמרת, כמו בועת סבון.
נגמר. עבר. תנוע הלאה!
שחרר את הלב! תנשום עמוק!
כמו תמונת אלבום. היה. נחמד. גניזה.
ועל המדף.. שיפעה של אלבומים.
זה מפה. וזה משם. וזה מטושטש מעט. ספר זיכרונות.
נוסחה. כמו קולנוע. מתרגשים מעט
וממשיכים.

האל חנן אותך באור יקרות. חייך בהנאה כשסיים.
בדרך, דבר מה קרה. שרטת נוצרה. אולי יותר.
את חסרת מנוחה. מרוכזת בעצמך
נעה במהירות בשדה. אולי לא שמת לב,
למטה ישנם גבעולים, שיבולים, פרחים
ואת מפלסת דרך ביניהם. עליהם.

את אוחזת בלבי, בחלק קטן
ומשמעותי. אינני יכול לנתק. מעט כואב.
את נוגעת בחושי. זרמי חשמל
עוברים. מתחת לעורי. את שם.
אני חושב עלייך ולבי הומה.
מביט בך, ועיני צורבות.
ואיני יודע, האם ראיתי פרח
או היה זה פרפר שעבר.  
                                                           
         4.7.00