אני לא יודעת למה אני מתגעגת יותר, אליך או אלינו.
אני לא יודעת אם לכעוס עליך כי עזבת והשארת אותי לבד או לכעוס
על עצמי כי בעצם גרמתי לזה.
אני לא יודעת אם לרחם על עצמי או לרחם עליך.
אני לא יודעת אם אכפת לך בכלל או שאתה סתם שחקן טוב.
אני לא יודעת אם להקשיב לאנשים ולהתחיל לצאת מזה או לשקוע
בדכאון הכל כך נוח.
אני כל כך רוצה לשכוח אותך אבל זה קשה שכל דבר מזכיר לי אותך.
אני לא יודעת למה אני מתגעגעת יותר, לחיוך המתוק שלך או לחיוך
הדבילי שהיה מרוח על הפרצוף שלי שהיינו ביחד.
אני רוקמת במוח מזימות נגדך אבל מרגישה רע עם עצמי אחרי שנייה.
אני מנסה להזכר בחסרונות שלך אבל דוקא ברגעים האלה עולים לי כל
היתרונות.
אני רוצה ממך תשובות אבל אתה שותק ומעדיף להתעלם.
אני רוצה לחזור אחורה ואתה רק להסתכל קדימה.
אני רוצה להתגבר עליך אבל לא יכולה.
אני הכי רוצה לשנוא אותך אבל פשוט לא מסוגלת.
אני אוהבת אותך.