אנו ילדי המלחמה,
אנו תמיד בצל,
אנו מחוץ לתמונה,
לנו אין אב ואין אל.

לא שואלים שאלות,
לא מכירים אותן כלל,
פשוט ממשיכים לחיות
משאירים הכל ליד הגורל.

אנו, ילדי המלחמה,
הולכים בדרך אבות,
זו קללה עתיקה, קדומה,
לעד נאכל חרבות.

מעין מעגל קסמים
שממנו אין מוצא ומפלט,
ודמים נשפכים על דמים,
והזמן אוזל לו לאט.

אנו, ילדי המלחמה,
מאסנו בקרב ובדם,
מאסנו בכאב ואימה,
ובשכול ההולך לצידם.

אנו, ילדי המלחמה,
מחכים שיגיע היום
שבו כולנו נאמר -
" אנו ילדי השלום !"