אדים עולים מספל התה
ואני חושב על הזמן.
אדים שעולים מספל התה
מזכירים לי ילד קטן,

עיניו התכולות, שערו הבהיר,
נמשים מכסים את חוטמו,
ילד תמים, עדין וזהיר,
שהיה לו עולם של עצמו.

ובעולמו הקטן היה לו הכל,
מצפרדע ועד נסיכה,
והיה לו גם דגל לבן וכחול,
רענן ממש כמו זריחה.

והיו בעולמו הקטן גיבורים
שאמרו "בעד ארצנו, טוב למות !"
והיו בו המון סיפורים ושירים
על גבורה, אחדות וחירות.

ורצה הילדון לשמר עולמו,
ורצה כי תמיד יישאר,
אך העולם נמוג והילד עימו,
כי הילד פשוט התבגר.

אך עמוק בתוך נבכי נשמתו
של אותו ילד בוגר,
עדיין נמצא גרעין ילדותו,
ובאש התקווה הוא בוער.