הנקישות על דפנות הצוללת התגברו מרגע לרגע. מה הקול הזה? שאל
קוואקר בקול רועד.
לפתע הוא ראה שאחגר החוויר כולו. מה זה? שאל קוואקר שוב.
חוששני כי אלו דגי הפירינאה האיומים, אמר אחגר, הם מצויים
בחלקים רבים של נהר האמזונאס, אבל לא חשבתי שנפגוש אותם כאן.
אם פרה תיכנס למים שורצי פירינאות, תוך מספר שניות היא תשוסע
לגזרים בשיני הסיכה החדות ותוך דקות יישאר ממנה רק שלד.
אבל הצוללת עטופה בשריון מיוחד שפרופסור דובדבני המציא, אמר
קוואקר. כן, אישר אחגר, אבל בני האדם עוד לא המציאו שריון
שיעמוד בפני שיני הסיכה החדות של דגי הפירינאה האכזריים. ואכן,
קואקר דימה בנפשו כי הוא שומע את הנקישות מתקרבות ומתחזקות אט
אט.
מספיק סיפרנו להיום, אור חמודי. מחר נמשיך עם הסיפור. השכבה
נגמרת, עוד מעט כיבוי אורות. אני צריך ללכת. אתה לא רוצה
שהמטפלת שוב תכעס עלינו, נכון?
בבקשה, אבא, בבקשה, תישאר איתי עוד קצת, אחר כך אני אלך לישון,
מבטיח.
אני הולך לשים את השמיכה על תנור הנפט, אמר אבא. כשהיא תתחמם
אני אכסה אותך ויהיו לך חלומות נעימים וחמים.
אבא הלך, וחזר אחרי כמה דקות מן התנור עם השמיכה, רכה חמה
ונעימה. הוא כיסה אותי, חיבק אותי חזק, נתן לי נשיקה ואמר לי:
לילה טוב, אור חמוד שלי, חלומות נעימים.
ואני בכיתי ובכיתי, כי לא רציתי שאבא ילך. בסוף אבא הלך, ואני
התעטפתי בשמיכה והקשבתי לגשם, שטופף על הגג של הגן.
ידעתי שזה לא באמת גשם. ידעתי שאלו דגי הפירנאה האיומים,
שמכרסמים בקירות של הגן. הם מנסים להיכנס פנימה, ועוד מעט הם
יצליחו, כי בני האדם עוד לא המציאו שריון שיעמוד בפני שיני
הסיכה החדות שלהם, ובטח שלא הקירות של הגן, שאפילו יש בהם חור
קטן ליד המקלחת. הלוואי שיכולתי להעלם כמו קוואקר, שקוראים לו
קוואקר כי הוא יכול להיעלם בביוב, וכשהוא נעלם הוא עושה קול
כמו מים, שיורדים בביוב, מין קוואקר כזה.
עצמתי את העיניים, אבל הנקישות רק התחזקו. כל פעם שעצמתי את
העיניים שטו מולי דגי פירינאה, חייכו אלי, והשיניים שלהם, שיני
הסיכה, הציצו החוצה.
זרקתי את השמיכה מעלי, עברתי דרך חדר-האוכל וחדר היצירה, יצאתי
החוצה, לסופה ולגשם שבחוץ. ילד יחף עם פיג'מה. רצתי, נרטבתי
נורא, והתלכלכתי כולי מבוץ. אבל לא היה אכפת לי.
הקיבוץ היה מלא נהרות אמזונס שזרמו בגלל הגשם. אני לא פחדתי
יותר מהפירנאות. היה קר נורא ולא ידעתי את הדרך חזרה אל הגן,
אבל המשכתי לרוץ ולרוץ. רצתי עד שפתאום ראיתי צל גדול ושחור.
זה היה צריח הפלדה של הצוללת מציץ מתוך המים. הדלת נפתחה ואחגר
וקוואקר הציצו החוצה, מחייכים. חיכינו לך, אמר אחגר. אנחנו
רוצים שתצטרף למסע שלנו, אמר קוואקר, בוא, כנס פנימה. טיפסתי
על הסולם, הידיים שלי רעדו מקור. כשעליתי למעלה קוואקר תפס
אותי בידיים שלו, ו"הופלה!" משך אותי למעלה. לא היה אכפת לי
בכלל, שהוא מסריח מביוב. עברנו  דרך מסדרונות מתכת ארוכים,
שהיו מוארים בתאורת חירום כחולה. הרגליים הקצרות של קוואקר, עם
הקרומים השמיעו פלך-פלך-פלך כשהוא הלך. בסוף הגענו לחדר עם
מיטה וסדינים לבנים, שהיה להם ריח טוב של כביסה. אחגר בא עם
שמיכה, שהוא חימם במיוחד בשבילי על תנור הנפט בצוללת.
לילה טוב, אור, חלומות מתוקים, הם אמרו לי. לילה טוב קואקר,
לילה טוב אחגר, אמרתי להם.  לך לישון, אור, השריון שפרופסור
דובדבני המציא ישמור עלינו מכל רע. לך לישון, אור, חברים שלך
שומרים עליך.