אברהם גרינברג / הספד |
ומאז חיי עברו ממני, כמסיבה שעוברת מחדר לחדר
משאירה מאחור דומיה פתאומית וכיסאות הפוכים
אתה עוד ילד, אמרת לי פעם
ומאז ילדותי התרחקה ממני בדילוגים קלים
והשאירה אותי עייף ומודאג, כהורה.
וכשאני נזכר בך, אני
שוב יכול לטעום את שאריות החטיפים על צלוחיות הפלסטיק
ולחוש את חום ההמון שהצטופף בחדר חיי הריק.
וכשאני נזכר בך, אני
שוב יכול לצפות בילדותי
רכון על אדן החלון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|