פרק 3

היא ישבה בשקט מול שני מוריה, במרכז האולם הלבן, מרחק כמה
מטרים מהם. מפתחי החלונות הענקים, נהרת אור השמש נכנסה והציפה
את האולם בזוהרה המסנוור, והרוח החמימה שנכנסה בעדם גרמה
לצעיפה הלבן והדקיק להתנחשל בפראות שהיתה ניגוד קסום לחוסר
התנועה שלהם.
לאחר כמה דקות, שככה הרוח, ודומה שהאור הועם קמעה, והפך מסנוור
פחות.
מורתה החוותה אליה תנועה מזמינה, ומוני, בצייתנות ובענווה, קמה
ממקומה ובאה עדיה, תוך שחיוכה המאיר של מורתה מלווה בעדנה עד
שנתיישבה לרגליה, בצורה המסורתית, כדרכם של מורים ותלמידים זה
אלפי שנים.
היא ישבה והרימה את מבטה בשאלה תמה, כתלמידה כנה, ומבטיהן
נפגשו. עוצמתה הרכה, האימהית, של מורתה גרמה לה להרגיש פתאום
כילדה קטנה, מכושפת, ושפתיה ניפשקו קלות. מורתה הניעה את ידיה
ובאיטיות, מבלי להתיק את עיניה מעיני תלמידתה הקשובות, פתחה את
מחשוף גלימתה וחלצה את שדה הימני.
מוני התיקה את עיניה אל השד, שנראה לה כה מזמין, כה גדול, כה
מלא בחלב-חיים. היא דמתה לראות טיפה לבנה של חלב בקצה הפטמה -
קוראת לה, מזמינה אותה לינוק, והדד - כה יפה היה, מושלם, מפתה
בעדינות אירוטית מאין-כמותה. מהופנטת, היא הניחה את ראשה על
ירכי מורתה, רפויה וחסרת כל-התנגדות, וזו, תמכה בראשה והביאה
את פטמתה לפיה.
עיניה של מוני נעצמו בעונג כשהחלה לינוק, כשעולמה מצטמצם למימד
של אכילה, צריכה, של ילדות בסיסית ביותר, שורשית ביותר, שדומה
שאין מעבר לו דבר, ויחד עם זאת - יש בו את הקרקע והבסיס לכל
מרכיבי החיים שלא ימנו מרוב.
מבלי לראות בעיניה, היא חשה במבטה האימהי של מורתה מורכן אליה,
חומל ואוהב. היא נעזרה בידה ללחוץ מעט את השד, ועוית קטנה בפיה
גרמה לה לנשוך קלות את הפטמה. היא שמעה את מורתה נאנקת קלות
בעקבות זה, ונפשה צללה לה שוב, הרחק, הרחק משם.

ובחלומה היא היתה לאם הקוסמית, שהתגלמה באדמה ,במים ובשמש, אשר
יחד עם האויר מהוים את בסיס ההזנה של כל אשר חי. היסודות
הללו, הם לא רק פיסיים, כי אם התגלמות של יסודות דקים יותר,
בעלי אותן תכונות. מליארדי יצורים נולדו, הושרצו, בקעו וצמחו
ממנה, ניזונים מבשרה, ומחזירים אליה את בשרם עם קץ תקופת החיים
שניתנה להם. אל מול עיני נפשה, בליל עצום וסבוך של חיים ומות
נתגלה במלוא תפארתו הלירית, הפואטית, וכולם, כולם היו בניה.
לאחר זמן מה, מסעה הפסאודו-ויזואלי החל לזרום ולהתכנס לנקודה
אחת, מסוימת, על פני כדור-הארץ, שהסתובב מולה כרקדנית
חשופת-גוף, המראה ומדגישה את כל סודותיה. ואחר הנקודה היתה
לארץ אחת, ואז לאזור אחד, ואז - למקדש הלבן, שנראה כפריט זעורי
בהיר שהלך וגדל אל מולה.
היא צפה לה סמוך לתקרת הקשתות הגבוהה באולם המרכזי, והתבוננה
בשלושת האנשים שלמטה, והיא הרגישה שהיא אחת מהם. והנה, אט-אט
היא נמשכה בחוטים בלתי-נראים אל שתי הנשים הכרוכות אחת בשניה,
האחת מניקה את האחרת בדדה הדשן.
הנה, חזרתי, חשבה לעצמה.
ברם להפתעתה, היא מצאה עצמה מתאחדת וחודרת אל האשה המניקה ולא
אל גופה ה"מקורי"! ודאי... הלא שני צדדים למטבע... מחשבתה זו
דעכה במהירות כשתחושת נשיכה מכיוון פטמתה סיחרר אותה לרגע קל,
בצמרמורת של עונג זך.
היא ראתה את עצמה דרך עיני מורתה: בחורה בת 25 שנים, אבל עדיין
ילדה רכה. יצור חי, בת אלוהים, ביתה שלה. בשר מבשרה, אך
התגלמות של חירות, חופש ועצמאות. מנגינה זעירה של כלי קטון
בסימפוניה השמיימית של הבריאה. אוסף של תבניות פיסיות, של
איברים, רקמות, אסופות אל גוף מושלם, בריא, חיוני, חמים ופועם.
אוסף של תבניות מנטליות בהם פועמים אינספור גלי מחשבה, המהווים
דעות, רעיון, אישיות. פוטנציאל האושר והסבל, ההארה והכבילה
שכרוכים בה עצמה. בי? בי - כמוני זו, או בי -כמורתי הקדושה?
וכי יש הבדל? היא הרגישה את הקול החדש בראשה. קולו של מורה
שפתאום פניו נגלו לעיניה, מקרוב. ידו ליטפה שערה ופניו אמרו
חיוך. ואז ידו ליטפה את שערה של מוני, השוכבת שם ויונקת בדממה.
אבי...אחי...מורי...בני...
שטף של הבנות החל מתגבש בהכרתה, עם תחושת החלב הזורם ממנה אל
הפה הענוג של הבחורה הצעירה - אל פיה שלה.

"הטנטרות באות להסיר מכשולים מהדרך אל היוגה, הדרך אל האיחוד
הסופי," מצאה את עצמה אומרת.
היא הפעם דברה אל גבר צעיר, שעמד מולה בפארק. הוא נשען על מעקה
אבן, שהשקיף על האגם, והיה מרוכז בה. המעמד הובהר לה - כמה
דקות קודם לכן, בעת שהלכה לאיטה בפארק, הציג לפניה העלם את
עצמו, והחלה שיחה שבמהלכה דאג הצעיר לספר על היכרותו המעמיקה
את תורת הטנטרה, כביכול.
"עבור השואף הרוחני הכן, ישנו מכשול מאוד מסוים, גם אם
רב-גוני," הרצתה מוני לעלם המשתאה. "והטנטרה - כל תפקידה הוא
להסיר זאת. והמיניות שאתה מדבר עליה, היא אך חלק קטן, לא
הכרחי, ובכלל איננה מהותה של הטנטרה."
הבחור נראה נבוך. היא ראתה כי הוא אינו בחור רע, כל עיקר, וכל
חטאו היה, בורות ורדיפת שמלות, בשיטות שהיו מקובלות בתרבות בה
מצאה את עצמה - היינו פיתוי והלאטת הבחורה בסיפורים מהסוג
המושך נשים צעירות ומבלבלן מספיק לצורך העניין. את חלקן.
על אף המעמד הפרוזאי, מודעותה שלה, עדיין שרויה בהשפעתם
המרוממת ופותחת של החויות הקודמות. המקום היה גם הוא קסום
ונעים. היתה במקום איכות של חלום, אך לא של סוריאליזם, כיוון
שהוא דמה למקומות מסוימים בהם ביקרה בחייה, במציאות. יחד עם
זאת, היתה לה הרגשה ברורה, שמרקם זה, המוצק לכאורה, הוא למעשה
גמיש לחלוטין, ויכול ללבוש צורה אחרת בכל רגע.
היא הביטה בבחור, וראתה בתוך עיניו את עצמה, את מוני, תמימה
ומחפשת דעת.
"האמת היא," התחיל הבחור, ומבטו הופך מעוניין יותר, חי יותר -
אך את דברו לא סיים, מכיוון שמוני סימנה לו בידה לעצור.
היא ידעה. לא היה צורך לו לומר. הוא רוצה לדעת. יש בו את זרע
התבונה.
"בוא נלך אליך," היא אמרה.
פניו נראו מוקסמים, והיא שוב ראתה את עצמה בהם. הוא היה גבר
יפה למדי, חשבה אל ליבה. תוי פניו נשאו סימנים של יושר פנימי
גבוה יחסית, אינטליגנציה ושלווה נעימה.
והם היו בביתו. זה לא לקח זמן. מרקם המציאות אכן היה גמיש, והם
הופיעו שם מיד, כאילו שאין בזה שום דבר מיוחד.
היא קודם ריגשה אותו. הקסימה אותו בגופה ובתנועותיה החושניות,
מפגינה הבנה של כל הדברים שנתפסים אצלו כיפים, אירוטיים
ומגרים, אך לא נותנת לו לגעת בה או בעצמו.
הוא היה מאוד נרגש. מוני הבחינה באנרגיה שלו נבנית מבסיס עמוד
השדרה ומתרכזת בצ'אקרת המין, הלא היא הצ'אקרה הראשית השניה.
היא רצתה ללמד אותו משהו יותר עמוק.
היא התקרבה אליו. בגדיו נעלמו והם היו כעת כמעט צמודים אחד
לשני, אך לא נוגעים.
מוני צעדה צעד קטון אחורה, והניעה את כף ידה באויר ביניהם,
בתנועה המתחילה בגובה איזור החלציים ועולה אט אט ואיתה מסיעה
את האנרגיה מעלה, מעלה, מצ'אקרה לצ'אקרה.
"תנשום עמוק," היא הורתה לו, והוא, מרותק, ציית.
התרגיל האנרגטי השפיע גם עליה, כמובן, והיא חשה את מודעותה
מתעלה ותחושת החלום התגברה. היא החלה להיות מודעת ברפרוף לגוף
הפיסי של אותה מוני, ששכבה לה בסוכה, ישנה וחולמת.  אך כח
פתאומי סחף אותה, הוביל אותה, כאדם האוחז במרפקה, אל תוך דירת
הרווקים ואל עיני-רוחו הדמיוניות של הבחור.
והיא ראתה עצמה דרך עיניו. היא נראתה לו כאלה, או כאמזונה: שלא
כבמציאות, גופה הערום היה שזוף - דבר ששיווה למראיה הנאווה
בלאו הכי איכות אירוטית גדולה לאין-שיעור. שריריה בטנה היו
הדוקים ונראו כקוביות, ושדיה הזקופים היו מוצקים באורח מושלם
והפטמות החומות, הזקורות נראו לו... - כפטמותיה של אמא
אדמה!
המודעות שלו אכן התרחבה, היא הבחינה.
והם הזדווגו.
ובהזדווגותם היא לקחה אותי לטיול. לא כמו הטיול שלה - משהו
יותר בסיסי, המתאים למי שטרם בא במגע עם הדרך.
כשאיברו היה בתוכה, היא למדה אותו לשמור על זרעו. "האנרגיה
המינית היא אותה אנרגיה איתה אנחנו עובדים ביוגה," היא למדה
אותו. "צריך לאלפה, צריך לאלף את הגוף ואת הנפש להכילה
ולהזרימה כראוי. צריך לפתח את האישיות, כי האישיות משפיעה על
מרכזי האנרגיה, על הברזים הקטנים במתווה הפראנה," היא אמרה לו
תוך שהיא רוכבת עליו, מעשה את איברו בתוך גופה ומעבירה צפרניה
לאורך קוים נסתרים בגבו ועל כל גופו, ככותבת בכתב כשפים סודי.
היא נתנה לו ידע, ישירות ממוחה, כיצד לעשות את כל התרגילים
הדרושים.
הוא למד. והיטב היא ידעה בתוכה, שהיא, היא זו שלומדת. אלה
דלתות שנפתחות בתודעתי לידע, שאף שהיה אצור בתוכי מזה זמן רב,
היה גם עצור בתוכי. האנרגיה, הבינה, חייבת לזרום.
הם החליפו תנוחה באיטיות, תוך שהיא נזהרת לבל תזוז בפזיזות,
כיוון שהוא היה על הסף, למרות השליטה שרכש - רכיבתה ועוצמת
העיסוי של איבר מינה היו עזים מאוד.
"כל הגוף הוא איבר מין," היא אמרה לו.
את זה הוא הבין - גופו המזמזם אישר לו את דבריה.
היא הוסיפה: "ואת האנרגיה תזרים על ידי אהבה ללא תנאים..."
קולה הפך מכושף כשהיא סיימה את המשפט -  ידוע ידעה, כי פה טמון
עוד מהפך עבורה/עבורו: "...ללא כל פחד."
ללא כל פחד.
"אה..." הוא הפליט מפיו.
היא אחזה באיברו בידה, ובתנועות מהירות המשיכה לשדר לו גירויים
רבי-עצמה. הוא חש שהוא מתפוצץ באורגזמה אדירה, אולם הוא לא פלט
כל זרע עדיין. כל גופו זרח אנרגטית, והיא לא הרפתה, כיוון שהיא
ידעה שאל לה להשאירו במצב זה זמן רב מדי, פן ישרף והכרתו תפגע.

תחושת האחדות עימו היתה עזה והיא חלקה את התחושה האורגזמית
הטוטאלית הזו, שבאה כגלים סוערים של ים שמימיו הם בכל צבעי
הקשת. אך היא לא איבדה עשתונותיה, כי היא היתה חייבת להביא את
רצף הגלים הבא, הסופי, את הפורקן.
ידה נעה במהירות ואגנו החל לנוע בתזזיתיות שוב, והפורקן הגיע
גפ הגיע לבסוף, עם כמויות לא-מציאותיות של זרע רותח, ששטף את
שניהם במטחים ממושכים, עזים. סילון אחד פגע בפניה, וגרם לה
לעצום את עיניה, בעוד היא מרגישה את גופה מתכסה בעוד בחמימות
.
היא ידעה שהיא כבר איננה באותו חדר.

המשך יבוא