ורק השערות המבצבצות בקצוות
תחתוני התחרה הוורודות
את עיני משקרות
באשליות
אומרות חוזרות ונשנות מול עוד,
עפעפיי מוטות
אל יופיו של החטא
בין טלאים ובין כבשים חי כזאב ערבות
אין קץ גוף מחלפות
שערה עד אשבול זוג שדיים לאין.
מגלה מסתורי ספינת הדגל אשר חשק גופו החובר
אל גופה מהפנט במבט חודר
אוסף כוח להאסף אל הכיף הסוחף
תודעתה בין כבשה לזאב טורף
משכר חושיו עד כאב
לאהבה משתקף
בין רצון עז להזדיין לבין עוצמת הכור המחמם
בין נבכי אם חסר אונים מתנחם
בזרועות מלטפות מתקומם
נזכר כי הלך אל מרתף ונדם מן האים ולשם ונחתם.
ונצח לא ישקר,
ורק השערות המבצבצות בקצוות
תחתוני התחרה הוורודות את עיני משקרות
מפליאות דרכים ונבכי עדנה נוטפות.
טל צוף יופיה מתגלגל כפנינה במורד ירכה
עד גולש אל רכות בד הכותנה
של מצעי המיטה הסתורה
במעשי אהבה בסעודתה הנצחית או האחרונה
מול כריות רכות על פלגי מים צפות
משתגלות נגד חומת קיר
צונן מעביר בגביר רעד ברווז צעיר
מצטמרר לו מעיר
מצולות חשקיו מול יופייה הנפלא
מה יפים החיים.

ורק השערות המבצבצות
בקצות תחתוני התחרה הוורודות
את עיני משקרות
עוד נוטות הן למרוד
במצפון מול מראות לבי מנפצות
מוסר חותכות בו כליות או לא להיות.