עוד יום בממלכת השגרה,
אני מנסה לשרוד.
בשדות הציד הנצחיים
עומדת "הרוח הגדולה"
ומחכה לי שאבוא
"זה טיפשי כמו אבטיח גוסס" - אתה צוחק
אבל אני כבר לא מקשיבה,
אני רוצה להיות חופשית
לגעת כמו הרוח בשערי
לגעת - ולא להשאר
ובסוף?
אני נשארת דבקה בקיים כמו נוצה הדבקה בחלום הטוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.