מ. זיו / עשן |
סלסולי עשן
עוטפים את לבי בטבעות של חנק
אני עוצם עיני ומקרב אותה אלי
אל שפתי
אני יונק ממנה, הצוף המתוק שמילא את חיי
הרעל שלי.
עשן
סלסולי עשן
אנחה של תענוג נפלטת מפי
אוויר שורק בין שיני
יוצא אך בקושי מתוך חזי
והיד הרועדת, האוחזת בה
עיני מביטות בה, בחיי, במותי.
כל התשוקות, התאוות, מעלות בי רעד
ואני לוגם שנית מכוס הארס
מרגיש את חיי קופצים הלאה אל קו הסיום
עשן
רק עשן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|