ליחזקאל הייתה קופסא סגולה שהוא קנה לעצמו כשהיה ילד בקניון
ברמת אביב. הוא קנה אותה בחנות  יוקרתית לפיצ'יפקס במחיר
מציאה. אבל זו לא הייתה סתם קופסא סגולה, היה אפשר גם לשים בה
דברים! הסיבה האמיתית שהוא קנה אותה הייתה שכל הזמן הוא ראה את
ההורים שלו מכניסים כסף, תכשיטים ומטילי זהב לכסף מאחורי
התמונה שהייתה ליד פינת האוכל מעץ אורן אפריקני נדיר, אבל הם
מעולם לא הרשו לו לגעת בכספת. הם תמיד אמרו שהוא בטעות יפעיל
את האזעקה שמקושרת למשטרה המקומית ויטריח סתם את השוטרים.
יחזקאל הבין שבכספת האמיתית לא יצא לא לגעת אז הוא קנה לעצמו
את הקופסא הסגולה שתשמש לו מאין כספת, אבל מכיוון שהוא לא קבל
דמי כיס בהיותו ילד מפני שבכל פעם שהיה צריך כסף או שהיה מבקש
מהוריו או שפשוט היה משתמש בכרטיס האשראי ללא גבולות שלהם לא
היה לו מה לשים בכספת.
אז במקום כסף הוא שם בקופסא הסגולה חלומות, מחשבות, תקוות
וזיכרונות נעימים. כל חלום טוב, כל מחשבה מצחיקה, כל רעיון
מדליק וכל זיכרון טוב הוא היה שם ישר בקופסא וסוגר אותה היטב
כדי שהם לא יצאו.
בגיל חמש עשרה הוא שם בה את החלום שהוא שוחה בים של כסף, בגיל
שבע עשרה הוא שם את התחושה שהוא הרגיש בפעם השנייה שהוא קיים
יחסי  מין (את התחושה של הפעם הראשונה הוא העדיף לא לזכור),
בגיל עשרים ואחת הוא שם את הזיכרון של הפעם הראשונה שהרוויח
משכורת עם חמישה אפסים ועוד מלא דברים כאלו היו בקופסא.
יחזקאל היה לוקח איתו את הקופסא לכל מקום ואפילו כשהיה ילד וטס
עם הוריו לארה"ב או לאוסטרליה או ליפן היה נסחב עם הקופסא ואת
כל הרגעים היפים שהיו לו בחופשות הארוכות היה שם בקופסא. גם
כשגדל לא הרפה ממנהג זה ולקח עימו את הקופסא לכל מקום שכף רגלו
דרכה כי מי יודע איזה דברים טובים ותחושות נעימות יכולים
להתרחש בכל מקום. הוא שמר על הקופסא כל כך חזק שאפילו לא הרשה
למשרתת לנקות אותה והטריח עצמו לנקות אותה לבד! אבל יחזקאל
מעולם לא הסתכל על הדברים שהיו בקופסא, לא היה לו צורך להסתכל
בקופסא ולהיזכר בכל הרגעים היפים והנעימים שהיו בה מפני שכל
חיו היו רגע אחד נעים, ארוך וצרוף אושר.
ליחזקאל היה כלב  סן ברנהרד גזעי ויקר והוא אהב אותו בכל ליבו
ומכיוון  שיחזקאל היה אחד מבני האדם הפחות מקוריים על פני כדור
הארץ הוא קרא לכלבו הנאמן "בטהובן".
בוקר קייצי יפיפה אחד התעורר יחזקאל בוילתו הפרטית במיטתו
הענקית, קם מהמיטה, התמתח קצת והסתכל בהנאה על חצר ביתו
המטופחת וחשב בליבו שמגיע לגנן העלאה במשכורת על העבודה הנפלאה
שהוא עושה. יחזקאל הרגיש כל כך טוב ביום זה עד שהחליט לשים את
ההרגשה בקופסא הסגולה שהייתה מונחת ליד החלון הגדול בסלון.
החלון פנה לכיוון הכניסה לגינה, בדרכו לקופסא נחרד יחזקאל
לראות ששער חצר ביתו היה פתוח, הוא כנראה שכח לסגור אותו בלילה
הקודם כשחזר מהשיט ביאכטה.  יחזקאל רץ לגינה רק כדי לגלות
שחששותיו התממשו ובטהובן כבר לא היה בגינה וכנראה יצא החוצה
דרך השער הפתוח. יחזקאל הרגיש הרגשה איומה ולראשונה בחיו פתח
את הקופסא הסגולה כדי להוציא ממנה קצצת רגשות טובים. אחרי
שסיים להתמסטל ברגשות טובים מזמנים עברו הוא החל מיד לפעול
לאיתור כלבו האהוב. הוא לקח תמונה של בטהובן וניגש לבית דפוס
והדפיס מודעות עם התמונה של הכלב והבטחה של פרס כספי גבוה ושכר
אנשים שפיזרו את המודעות עיר. יום אחרי יחזקאל כבר שכח לגמרי
מבטהובן. חודש אחרי יחזקאל קבל שיחת טלפון מאישה שאמרה לו שהיא
מצאה את הכלב האבוד שלו, יחזקאל אמר שהוא מיד יבוא אליה ולקח
את כתובתה. הוא לקח מיד את הקופסא הסגולה ואת סכום הכסף המדויק
שהובטח במודעות ובקש מהנהג שלו להגיע לכתובת שקבל בטלפון. רבע
שעה אחרי הוא גילה שהמקום אליו הגיע הוא מוזנח עם בניינים
ישנים וצחנה באוויר, הוא אפילו ראה קבצן מסכן שהסתכל על הקופסא
הסגולה שלו במבט חודר. יחזקאל מהר להיכנס לבניין המוזנח של
האישה שמצאה את כלבו. הוא נאלץ לטפס במדרגות את כל הדרך לקומה
השלישית כי לא הייתה מעלית והוא הגיע מתנשף ומתנשם בכבדות
כאילו רץ מרתון ברגע זה ולא סתם טיפס שלוש קומות. הוא דפק בדלת
של דירה תשע והוא כבר יכל לשמוע את הנביחות של בטהובן, וכשהדלת
נפתחה עמדה מולו אישה בינונית ומזיעה עם סינר מטבח. יחזקאל
הציג את עצמו בפניה ובטהובן ישר רץ אל בעליו האהוב ויחזקאל
ליטף אותו באהבה רבה. יחזקאל הרגיש אושר כה רב ברגע זה עד שהיה
חייב לשים את הרגש והרגע הנפלא בקופסא. הוא הרים את הקופסא
ולפתע בטהובן החל לנבוח, תוך שניות האדמה החלה רועדת, חלקים
מהתקרה החלו להתפורר וליפול על ראשו של יחזקאל, גם חלקים
מהרצפה החלו ליפול ותוך שניות יחזקאל, בטהובן והאישה הבינונית
החלו ליפול גם הם כשהבניין התמוטט עליהם ומתחתם כתוצאה מרעידת
אדמה נוראית בלתי צפויה לחלוטין. בדרך נס יחזקאל יצא מבין
ההריסות בחיים כמעט ללא שריטות ונחרד לראות לידו את גופת האישה
המיוזעת מהקומה השלישית חסרת רוח חיים. הוא נבהל מהמחשב שגם
גורל בטהובן הוא כגורל האישה והחל מיד להתרוצץ בין ההריסות
בחיפוש אחר הכלב ורגע לפני שאיבד תקווה שמע נביחות מוכרות
וכשהסתובב הוא ראה את בטהובן חי ונושם. הוא הרגיש תחושת הקלה
ורווחה כל כך גדולה ברגע זה וידע שעליו לשים את התחושה בקופסא
הסגולה אבל יחזקאל החל לסקור את הסביבה וראה שאין זכר לקופסא!
יחזקאל נכנס לפאניקה והחל מיד חופר בין ההריסות בחיפוש מאסיבי.
הוא חפש וחפש ואף משה ניצולים מבין ההריסות ללא כוונה אבל את
קופסתו לא מצא. אז לשתי אוזניו התגנב קול של צחוק ואחריו כל של
שמחה, יחזקאל עקב אחרי הקול במורד הרחוב כשלאט לאט הקול מתחזק.
הוא הגיע לצריף שנשאר עומד ושם הוא ראה את הקבצן המפחיד כשראה
מקודם כשרק הגיע לאזור. הקבצן נראה זוהר מאושר, חיוך רחב היה
מרוח על פניו והוא נראה מסטול. יחזקאל היה בטוח שהקבצן מסומם
לחלוטין או לפחות שיכור או גם וגם אבל ככל שהוא הסתכל על הקבצן
השמח המצב שבו שרוי היה הקבצן נראה לו יותר ויותר מוכר עד שהוא
נזכר ביום שהוא איבד את בטהובן וסוף סוף הבין שהקבצן לא מסטול
מסמים או אלכוהול או גם וגם, הקבצן מסטול מאושר, מרגשות
נעימים, מזיכרונות נעימים, מהרגשות והזיכרונות המענגים של
יחזקאל! יחזקאל הפנה מבטו וראה את הקופסא הסגולה שלו פתוחה
לרווחה והבין שהקבצן גנב לו זיכרונות. הוא מיד התנפל על המסטול
והחל להכות אותו בסדרת אגרופים. הקבצן שהיה זקן וחלש מאד לא
הצליח להתנגד, הוא החל לצרוח והתחנן מיחזקאל שירד ממנו. יחזקאל
ירד ממנו רק אחרי שהחטיף לו עוד כמה אגרופים ובעיטה. "זה על
שגנבת לי את הזיכרונות והרגשות שלי!" צעק יחזקאל לעבר. הוא
ניגש לקופסא והרים אותה מהרצפה והתכוונן ללכת כשלפתע יד תפסה
את רגלו והוא נפל על פניו, הקבצן קם ולקח ממנו את בקופסא,
יחזקאל קם מהר ותפס את הקופסא בצד השני וכל אחד מהם משך את
הקופסא לכיוון שלו. "עצור" צעק הקבצן. " אני מתחנן בפניך,
תפסיק" . שניהם עצרו את המשיכות ונעמדו אחד מול השני כשכל אחד
מהם עדיין אוחז בקצה של הקופסא. "אני אדם זקן" החל הזקן לומר
," זקן וחולה,  ולא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות" הוסיף הזקן
והחל לספר את סיפור חיו בפני יחזקאל "ננטשתי על ידי הורי
כשהייתי ילד עוד בבית החולים, בבית היתומים ילדים צחקו עלי
והתעללו בי, התדרדרתי לסמים מגיל צעיר, הייתי בכלא שם אנסו
אותי חבורת בריונים והפכו אותי לעבד המין שלהם וגם כשהשתחררתי
הייתי עדיין מכור לסמים ואלכוהול. אני חי כבר עשרים שנה
ברחובות נתון לחסדיהם של העוברים ושבים, אני ישן על ספסל ברחוב
בקיץ ובחניות של בניינים בחורף, אני גוסס , כל חיי לא היה לי
מעולם רגע משמח אחד, אפילו לא רבע רגע. אתה בחור צעיר, עשיר,
נאה ועברת כבר אלפי רגעים יפים בחיים שלך ואני בטוח שאתה בקושי
מסתכל על הרגעים היפים של העבר ואני בטוח שיהיו לך מאות אלפים
כאלה בעתיד. אבל לי, לי אין עתיד וכל מה שאני מבקש ממך זה
לחמול על אדם גוסס זקן כמוני ולתת לי את הרגעים המאושרים שלך
בסוף ימי על מנת שאדע איך זה להרגיש מאושר לפחות פעם אחת לפני
שאני מסיים את תפקידי בעולם הזה".
יחזקאל הביט בעני הזקן הנסער ולא הרגיש שום רחמים כלפיו, הוא
לקח את הקופסא בכוח והסתובב ופנה ללכת כשלפתע הזקן תפס אותו,
יחזקאל נבהל והתרגז והכה את הזקן בכל כוחו עם הקופסא. הזקן נפל
על הרצפה ומת במקום ולידו נפלה הקופסא הסגולה. יחזקאל הרים את
הקופסא והסתלק מהמקום משאיר בו את גופת הזקן שוכבת ללא רוח
חיים.
יחזקאל הגיע לביתו והרגיש את ההרגשה הנוראית ביותר שאי פעם
הרגיש- אשמה. לא רק אשמה גם עצב ודיכאון עמוק. הוא לקח את
הקופסא הסגולה ופתח אותה בתקווה לשלוף ממנה כמה רגעים שישמחו
אותו ולהתמסטל בהם עד שהכל יעבור. לתדהמתו הוא גילה שכל הרגעים
הללו נפלו החוצה כנראה במאבק עם הזקן והקופסא עכשיו הייתה מלאה
ברגשות האחרונים שחווה הזקן לפני מותו. יחזקאל ניסה לסגור את
הקופסא אבל זה היה מאוחר מדי, הרגש התפרץ החוצה כמו גז רעיל
ונכנס מיד לגוף של יחזקאל. מיד הוא חש את העצב, את הכאב, את
האשמה, את הרעב, האת ההשפלה, את האומללות ואת הבדידות. הכאב
השתלט על גופו תוך מספר שניות והוא נדם רוח חיים. בטהובן ליקק
את גופתו והחל לנבוח בעצב.
כעבור יום המשטרה מצאה את גופתו וכלב סן ברנהרד עצוב מאד.
ניתוח שלאחר המוות קבע כי יחזקאל מת מהתקף לב ואיש מעולם לא
קישר את המוות שלו למוות של הקבצן ביום לפני.
הקבצן שמת עם חיוך על הפנים.