רגע לפני שהמשחק החל, התבוננתי בלוח המשחק. הכלים שלנו היו
ערוכים אחד מול השני בסידור המוכר לי היטב. ידעתי לבוריין את
היכולות של כל אחד משחקני היריב. אך עדיין לא היה במידע זה ולו
רמז לכוחו. כוחו של היריב נקבע תמיד לפי התחכום שבצעדיו ולא
בעוצמת הכלים שבידו. בכל אופן, המשחק שעמד להיפתח נראה כמשחק
העתיד להיות רגיל לחלוטין.

כמו בכל התמודדות אחרת שהייתה לי עד היום, ידעתי היטב מה עליי
לעשות: בצע את המהלכים הטובים ביותר שלך, צפה ולמד את מהלכי
היריב. למד את יתרונותיו וחולשותיו, נסה להבין את דרך החשיבה
שלו כדי שתוכל להכות בו בנקודותיו החלשות. פגע בו ככל שתוכל
תוך ניסיון להגיע לכמה שפחות אבדות בקרב כוחותיך. הכה אותו, עד
שתגיע להכרעה ותוכרז כמנצח. אין מקום לרגשות. זה או אתה או
הוא. כל שחקן שלו הוא בראש ובראשונה- אויב שלך.

המשחק החל בכמה צעדים סטנדרטיים. כך זה קורה תמיד. מאז ומעולם
טענתי שהמשחק האמיתי מתחיל בצעד הרביעי או החמישי. כמעט תמיד
כל יריב מוציא את חייליו שבמרכז המגרש קדימה ופותח עם סוס או
שניים לעבר המרכז. ההיכרות האמיתית נעשית בצעדים הבאים. כך החל
גם המשחק הזה.

אך לאחר כמה צעדים שכאלו, יצאה המלכה של יריבי למרכז המגרש.
בגלל סיבה שלא יכולתי להגדירה, היה לי קשה להתמודד עם הצעד
הזה. שעה ארוכה התבוננתי במלכה של היריב. היא עמדה שם במרכז
הלוח, הגבוהה מבין הכלים והנאה שבהם. היא איימה על חייל וסוס
שלי במקביל, ולא היה ספק שיש למגר אותה ממקומה זה. בדיעבד, היו
כמה מהלכים שאינם דורשים חשיבה מתוחכמת מדיי שיכולתי לבצע. אך
משום מה, לקח לי הרבה זמן להגיע להחלטה. לבסוף- קידמתי את אחד
מחיילי בכדי שיגן על הסוס. המלכה של היריב נעה בצעד קליל
וחיסלה את החייל שלי שעמד בודד במרכז הלוח. ברגע שנעה, מייד
קלטתי שהצעד הנכון היה להזיז את הסוס, ובכך גם להגן על החייל
וגם לאיים על המלכה. אך כבר היה מאוחר מדי.

וכשהמלכה של היריב נעה על המגרש והכתה בחייל שלי, הבנתי לפתע
למה לא פעלתי כשורה: לא רציתי לפגוע בה. לא רציתי להילחם בה.
רציתי שהיא תהיה שלי.

הייתה מגולפת למשעי. עשויה ביד אומן. דקה ותמירה התנשאה מעל
הכלים הפשוטים שסביבה, כאילו היא אורחת משמים בעולם של שחקני
משנה. כיתרה התנוסס על ראשה בגאון, הופך את ישותה לשלמות אחת
מלכותית. אולי דווקא משום היותה שחורה כולה, והיות עולמי שלי
לבן- חשקתי בה יותר.

החל ממשחקי הראשון למדתי להיזהר מפני המלכות. תמיד היו כלי רב
עוצמה בידי היריב בכדי להכות בכליך בדרכים רבות ומפתיעות.
"שומר נפשו ירחק מהן"- כך אמר לי אבי כאשר לימד אותי את כללי
המשחק. וכך נהגתי גם אני. אך עתה, נדמה היה, שנמשכתי לסכנה. אי
שם במוחי הדהד הקול המוכר שקרא להתרחק ולהיזהר. אך כוח נעלם
משך אותי פנימה.

קידמתי את אחד מחיילי באופן כזה שהוא איים על המלכה של היריב.
היה זה צעד חסר הגיון כיוון שהחייל היה חשוף לגמרי. היא הייתה
יכולה להכותו בקלות. ואז קרה משהו מפתיע: יריבי הסיג את מלכתו
לאחור. אולי חש שמשהו אינו כשורה. אולי חשב שאני טומן לו
מלכודת שאינו מבין.

מהנקודה בה הסיג את המלכה, הפך המשחק לשקול. ניסיון רב היה לי
כנגד יריבים חזקים וטובים, ומחשבתי הייתה בהירה. לאחר פרק זמן,
הובלתי בשני חיילים ובסוס, ולכאורה הייתי בעמדת יתרון מובהקת.
אך המלכה ארבה לי מצדו השני של הלוח. היא נותרה נאמנה למלך
שלה, ואני הייתי שבוי בקסמה. יריבי עוד לא ידע על נקודת החולשה
שלי. אך מהרגע שנתן למלכה שלו לפרוץ קדימה- לא היו לי כוחות
הנפש לעצור אותה.

היא שעטה קדימה לעבר הממלכה שלי. מודעת ליתרונה עליי, ניצלה
יתרון זה עד תומו. היא רצה על פני הלוח, מכה בחיילי אחד אחרי
השני. שיכורת כוח הייתה. ואני, שנפשי יצאה אליה, התבוננתי איך
היא משמידה אט אט את כוחות המגננה שלי. בלב נפעם עקבתי אחריה
בהורגה את חיילי. שמחתי לראות אותה נהנית כאשר פגעה בכוחי שוב
ושוב. הקרבתי למען  תאוותה את הכלים שלי אחד אחרי השני. כאשר
היא נהנית מניצחונה, ואני נהנה מלראותה מאושרת; מאובדני שלי.
רציתי להראות לה, שאני מוכן ללכת בשבילה עד הסוף שלי, שאני
יכול לעשותה מאושרת. הקרבתי למענה כמעט את כל חיילי, כקורבנות
על מזבח אהבתי. אך היא לא ידעה שובע.

"שח", הצהיר בפניי יריבי. מלכתו ניצבה בצמוד למלכי, במשבצת
הסמוכה ואיימה עליו. יכולתי לחוש את גופה החלק, המבריק, השחור,
דרך קצה המשבצת. תחושה שכה התאוויתי להרגישה, משיכה קטלנית.

ידעתי שאם לא אברח מפניה- יהיה זה הסוף שלי. אך לא יכולתי לנתק
את עצמי ממנה. משכתי את הזמן בקרבתה. רציתי להרגיש, ולו לרגע
נוסף, את האושר. כאדם הרוצה רק לטעום מעץ הדעת למרות ידיעתו
הברורה שהוא יביא למותו. רציתי להשלות את עצמי שאוכל להישאר
בקרבתה לנצח- שכאשר תראה שאני מוכן להקרבה מלאה- היא תכיר
באהבתי- ותישאר איתי.

הזזתי את אחד מחיילי, בידיעה ברורה שסופי קרב. מלכת היריב הכתה
בי בעוצמה, והפילה אותי לקרקע. יכולתי לחוש דרך עורי שותת הדם
את מגע כף רגלה של אהובתי.