ברטה כץ / הלוויה הגדולה |
ההרים לובשים שחורים
ומתהדרים
במחרוזות אבלות כבדות
של פנסי פנינים.
האדמה נחבאת בתכריכי העננים,
ואד לוחש הספד
לכל מניין האנשים.
בלילה
מילותיי נאספות כאבנים
לחלוק בהן
כבוד מר
לפטירת ההוויה,
ומונחות, חיוורות,
תצרף קצוות משוננים,
אתבע בהן זכותי
להשתתף בלוויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|