[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניב סדובסקי
/
פגישה בניו יורק

מזה שנה וחצי שאני נמצא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, 18
חודשים ארוכים שהחלו במכירת תמונות במיאמי, מובינג  בניו-יורק
ועד שמצאתי סוף סוף את מקומי כמוכר באחת מחנויות האלקטרוניקה
של רחוב ה- 14 המפורסם.
האמת היא שהג'וב הזה ממש מתאים לי, מהילד הפעיל והווכחן שהייתי
פעם, יצא הצד הסוחר שבי, הצד שמשכנע כל לקוח שהמוצר שלנו הכי
טוב והרבה יותר זול, אלק.
כך הצלחתי תוך 7 חודשים בלבד לפתח יכולת מסחרית, להרוויח סכום
כסף נאה ביותר,לרכוש מלתחה ומראה חדש והכי חשוב, ככוכב העולה
החדש של החנות להיות האחראי החדש של המחלקה החשובה
ביותר-מצלמות ווידאו.
חלק גדול מהקונים בחנות היו תיירים ישראלים. שיטת המכירה היתה
פשוטה ביותר: לתת ללקוחות חיזוק למחשבה הראשונית שלהם שהם הכי
חשובים בעולם, "לשים לב" שהם באמת מבינים באלקטרוניקה, להכפיש
קצת את האחרים וליצור תחושת "ישראלים סחבקים" תחושה שבדרך כלל
גרמה לישראלי לחוש תחושת חובה כלפי אחיו, וישראלים הרי לא
משאירים "פצועים בשטח" וכך מעטים היו הישראלים שיצאו ללא
כלום.

בתוך זמן קצר התעריתי בקהילה הגדולה של "הישראלים לשעבר "
ומצאתי שותפים רבים לדיבור, לבילויים ואפילו לחגיגות בחגים .
רק דבר אחד הפריע לי וזה השוני ביחסים בין בנים לבנות.
עוד  בארץ, הייתי בטוח שיש דבר אחד שזהה בכל העולם וזה הנשים,
פה כבר אחרי זמן קצר הבנתי שנפלתי לעולם חדש ובלתי מוכר,
הריקוד הארוטי המופלא שהשתתפתי בו כבר באחד מהביקורים הראשונים
שלי בדיסקוטק היה נהדר, אך ההתעלמות המוחלטת ממני בדקה אחרי
שיצאנו מהמועדון הכניסה אותי לשוק. לקח לי זמן להבין שבתור
עובד  פשוט בניו יורק אין לי הרבה סיכוי להשיג מישהי רצינית
וחוץ מכמה זיונים קצרים בהכרויות מזדמנות  בדיסקוטק ומערכת של
שבועיים עם תיירת ישראלית, מצבי היה די יבש, וכך נמשך הדבר עד
לאותו יום מיוחד.

פגישה

זה היה יום שלישי די רגיל, הייתי בעמדה הרגילה אורב ללקוחות עד
שפתאום ראיתי אותה. תמיד חשבתי שהיא יפה מהחיים . אהבתי אותה
עוד בתיכון. אני לא יודע אם היא בכלל זכרה את שמי אבל ברגע
שראיתי אותה שם בחנות בניו יורק פשוט ידעתי שהגורל שלח אותה
אלי.

מידאימצתי לעצמי את הזהות של אחי שנפטר לפני 10 שנים וניגשתי.
Hello, can I help you ?
שאלתי אותה במבטא אמריקאי, מבחין בשביעות רצון בהבעת הבלבול על
פניה, כן אה yes היא אמרה בבילבול
 ? I am looking for a camera , excuse me do you have family
in israel

-כמובן, אמרתי לה בעברית עם מבטא אמריקאי, יש לי משפחה בארץ,
איך ידעת?,
- לא,.. פשוט אתה נורא מזכיר לי מישהו שלמדתי איתו, קוראים לו
ניב.
- בוודאי, אמרתי בחיוך (היא זכרה),למעשה אני מכיר אותו טוב
מאוד,
הוא  אחי.
- אחיך!!! .. לא ידעתי שלניב יש אח בערך בגילו איך זה שאף פעם
לא ראיתי אותך???.
- אוף זה כבר סיפור ארוך, הבסיס הוא שההורים שלי ושל ניב נפרדו
כשהיינו קטנים ואחרי הרבה משפטים אבא שלנו החליט לנסוע לארה"ב
והוא לקח אותי איתו, חוץ מזה אני לא סתם בערך בגילו אני מבוגר
ממנו  ב 30  שניות בערך,
.....ומה בנוסף אני יוכל לעשות לחברה של אחי.?
- תשמע, דבר ראשון מצלמה נחמדה יכולה לעזור לי, ואם אתה יכול
להמליץ לי על איזה מקום טוב לארוחת ערב זה יכול להיות נחמד.
OK-  ,מצלמה נחמדה במקרה יש לי פה, היא בדרך כלל עולה 100$ אבל
בשבילך אפשר יהיה להסתפק ב $60 ,
ובקשר לארוחת ערב, אני במקרה בדיוק מסיים והייתי מעוניין בכבוד
להזמין אותך לארוחת ערב איתי להחליף קצת מידע על אחי.
- טוב,אמרה. אני לא הכרת את אחיך כל כך טוב אבל הרעיון של
ארוחת ערב די מתאים לי,תוך כדי כך היא משגרת אלי את אחד
החיוכים שמאז ומתמיד היה לי קשה להתמודד איתם, אני מחכה לך פה.


יציאה

לקח לי כ 5 דקות להשתחרר מהעבודה ועברו  עוד כ 25 דקות עד
שהגענו במכונית של הבוס (פריווילגיה לעובדים מצטיינים) לאחת
המסעדות היותר נעימות וטובות במנהטן.

- נו... שאלתי אותה מעל מנת קלמרי בנוסח סורי, מאיפה בדיוק את
מכירה את אחי?

- אז   -   הוא היה בשכבה שלי בכיתת ביולוגיה, למדנו באותה
כיתה  4 יחידות אנגלית,
והאמת היא שדי חיבבתי אותו עוד כשהוא היה בגן, הוסיפה מופתעת
מקולות החנק הפתאומיים שעשיתי, אבל אני לא חושבת שהוא זכר אותי
משם.
- רגע, הערתי, אם הכרת אותו מהגן אז איך את לא מכירה אותו כל
כך טוב, ניסיתי להשליט סדר במחשבות.

- אז ככה. הכרתי את ניב בגן טובה, שם ניב ואלי רצו כל היום
אחרי הבנות וניסו לשכנע אותן לשחק ברופא וחולה וווו... אין מה
להגיד אני הייתי החולה הראשונה והוא היה הרופא הראשון שלי,
אחרי שנתיים המשפחה שלי נסעה לשליחות בחו"ל וכשחזרנו הייתי
בבית ספר אחר .כשזיהיתי אותו לפי השם בתיכון, כבר לא היה לי
נעים להזכיר את העבר, חוץ מזה היינו ילדים קטנים...   והביטה
בעיניי במבטה התמים - קינוח.

התחלה

סיימנו את הארוחה המצויינת השארתי טיפ יפה ויצאנו לטיול רגלי
קצר באזור, הלכנו בשתיקה, מתבוננים בגורדי השחקים העצומים,
עלינו למגדלי התאומים והסתכלנו על המראה המדהים של אורות ניו
יורק בלילה,
-  את מאמינה בגורל ?,שאלתי אותה , כי היום כשנכנסת לחנות פשוט
ידעתי שאנחנו נועדנו להיות כאן ביחד,
- אני ,אני ..מילמלה כשחיבקתי את גופה, צופה בעיניה המביטות בי
בבילבול,
- משכתי אותה לעברי, נושק לשפתיה שנותרו שניות אחדות ללא
תגובה, עד שהרגשתי את שפתיה נפתחות מולי וידיה מהדקות אותי
לגופה.
נשארנו ביחד עוד כשעה, שותקים על המגדל הגדול ואז ירדנו יד
ביד מהמגדל כשהשומר שרגיל למחזות אלו קורץ לי בעינו.

שירי, שירי, אני מתבונן כרגע בגופה הישן לידי,
כבר שבוע עבר מאז אותה פגישה מקרית, שבוע שבו טיילנו בעיר,
בילינו ביחד, הכרנו יותר טוב , ואתמול, כשליוויתי אותה לחדר
במלון היא חייכה אלי את חיוכה המקסים והזמינה אותי לקבל משהו
מיוחד. כבר  חיכיתי להזמנה זו, אך לא ציפיתי למה, שקרה בסוף,
פשוט התנפלנו אחד על השני בתשוקה חייתית,
היא שרטה בציפורניה את גבי, בעוד אני ליקקתי בתשוקה את כל
גופה, התפוצצנו במשך מספר שעות, עד שנרדמנו לפנות בוקר.

דבר אחד הפריע לי, העבר שרדף אחרי- לא נתן לי להודות באמת.
פחדתי שכאשר אני אזוהה עם עברי ה "לא כל כך זוהר" יגמר הסיפור
בינינו ופשוט לא הרשתי לעצמי להודות באמת.


האסון

מחר אמרתי לעצמי,  מחר אני אספר לה.
היינו ביחד חודש,
חודש, שבו הספקנו לטייל, לאהוב, לדבר על כל דבר שבעולם, עד
שלפני כמה ימים הגיעו  כמה חברות שלה מהארץ ויצאו איתה לטיול
במפלי הניאגרה .
אני נשארתי כדי להשלים כמה ימי עבודה , וניצלתי את הזמן כדי
לחשוב,
בינתיים הגעגועים אכלו אותי, דיברתנו שעות בכל לילה, מספרים מה
עבר עלינו באותו היום, מה מתוכנן למחר, וסתם דיבורי אהבה,
כבר כמה פעמים ניסיתי לספר ,לרמוז, והיא, כל כך מבינה, לא לחצה
עלי,מחר סוף סוף.

יום שני
עוד שעה, ספרתי את הזמן עד להגעתה. סדרתי את החדר, החלפתי,
מצעים.
עוד חצי שעה ספרתי בלב, הלכתי לקנות פרחים, ורדים האהובים
עליה.
עוד 10 דקות, צעדתי לכיוון תחנת האוטובוס כשלפתע ראיתי משהו
מתקרב מהכביש, ואז נהיה חושך.
התעוררות

אור לבן, קולות נגינה, ניצנוץ אור חזק, ולפתע הרגשתי שאני עולה
מעלה ,מעלה,
פתחתי עיניים.

אור לבן וחזק סינוור אותי. שמעתי רעש ולפתע ראיתי את הפנים של
בני משפחתי רכונים מעלי, קוראים לי, נוגעים בי, התחלתי לשקוע
חזרה, חושך.

קולות רחוקים, אור עמום, איפה אני, ניסיתי לפתוח את עניי אך
לא הצלחתי, מה לעזאזל קורה פה?

ראש מונח מעלי - אבא מה אתה עושה פה ? איפה אני, ולמה אני
מרגיש כל כך כבד ?
אני מנסה לדבר אך הגרון שלי לא מצליח להוציא כלום, מה אני
עושה בבית חולים ולמה הגוף שלי כל כך כבד, אבא מסתכל אלי
ומחייך, גם אני מחייך, בוקר טוב.


ישראל

מה קרה לי, איפה אני ?
ניב, חיבק אותי בעדינות, אני כל-כך שמח שאתה ער, אתה בישראל
עכשיו וכנראה שהיתה אי הבנה קטנה בינך לבין משאית בניו יורק,
אמר מצביע לכיוון ידי וכתפי החבושות, כמו כן היה לך זעזוע מוח
קשה, חייך אבי בהתנצלות, זעזוע שגרם לך לשינה של 10 ימים.
10 ימים ? רציתי לקפוץ מיד מהמיטה, וחזרתי בי במהירות עקב
הכאבים בכתף.
- כן, כבר לאחר יומיים הייתי אצלך וכשאמרו לי שלא ידוע מתי
בדיוק תתעורר החלטתי שעדיף להמשיך את הטיפול בארץ, ביום שישי
הגענו לכאן, היום יום חמישי.

יום חמישי מלמלתי לעצמי, שירי לא תבין מה נפל עלי, 10 ימים.
יש פה טלפון?

Hello this is City hotel  ?

May I speak with Shirry?

Is she still in the hotel?

O.o ..oh , when?...  

thank you


אז היא נסעה.

תקווה

אני אבוד מלמלתי, איך אני אוכל להשיג אותה?, איך אני אוכל
להסביר לה ?
תרגע,אמר אבי, עוד תשיג אותה, ואם היא "כלה" כמו שאתה מתאר,
היא תבין.
הוא לא הבין ,
כשהייתי איתה אני לא רק נקראתי בשם איש אחר, אני הייתי איש
אחר.
פעם ראשונה שהרשתי לעצמי לומר לבחורה מה באמת אני מרגיש,
פעם ראשונה שהרשתי לעצמילהתנהג כמו הרומנטיקן שתמיד חלמתי
להיות: פרץ ריקוד באמצע הרחוב, קטיפת פרח סתמי ושירת קריוקי
מלאת זיופים בפאב חשוך... פחדתי שאני אאבד את החבר החדש הכי
טוב שלי,   אני.

שיחת טלפון העירה אותי מהרהורי, זה היה אחי גל,
-  מה נשמע ? הוא שאל במשפט צוהל ובלי להמתין לתשובה אמר: היתה
פה איזו שירי אחת.
- מה ? צווחתי בפראות.
כן שירי, השיב אחי לא מודע לבעיה הפנימית הבוערת,.. היא חיפשה
את ניצן.
את ניצן מלמלתי ..ומה אמרת לה ?
אמרתי שלמיטב ידיעתי הוא נפטר, אבל נראה לי שהיא ידעה את זה
ממקודם.
איך ?
- היא הגיעה לפני 5 ימים מאוד עצובה וישר שאלה: ניצן מת,?
- אמרתי: כן, הוא החזיר את נשמתו לבורא,
היא ישבה קצת, בכתה, הכנתי לה קפה והיא קצת סיפרה...
   התברר שהוא היה חבר שלה עד ש אתה יודע מה
...... אבל תגיד לי, הוא לא מת בגיל   13?
דרך אגב היא חזרה אתמול והשאירה לך מכתב.

המכתב

לניב היקר.
אני די מבולבלת כרגע, איך שהגעתי לניו יורק שמעתי שמשאית פגעה
באדם עם התאור המדויק שלך, של ניצן, אני מניחה שאתה יודע מה
היה ביני ובין ניצן, כמו כן אני מקווה שברור לך שעכשיו הבנתי
שאתה היית כל הזמן ניצן.  לא הבנתי את זה עד לאחר הביקור שלי,
אבל אחרי שראיתי את ההתנהגות הקלילה של אחיך ושמעתי את ה
"שמועה" שניב נפצע קשה בתאונת דרכים בניו יורק הבנתי הכל.
אני לא כועסת עליך כי למעשה גם אני כשהייתי בניו יורק -הייתי
קצת מישהי אחרת מאשר בארץ. אולי קצת כועסת.
אני מבולבלת ולא יודעת מה בדיוק לעשות, הזמן שבו חשבתי שנהרגת,
כשבדקתי שלאף בית חולים לא הגיע בן אדם בשם שלך, גרם לי להבין
כמה אתה חשוב לי וגם שאני לא יודעת איך אני רוצה להמשיך.
ואני מקווה שתבין שאני צריכה קצת זמן לעצמי.
בקרתי אותך בבית החולים לפני יומיים כשאף אחד לא היה, היית כל
כך יפה, כל כך שלו וכל כך אמיתי. אני אוהבת אותך ניב.
אני נוסעת.
לא יודעת לאן לא יודעת לכמה זמן, אני אתגעגע אליך.

                 שירי.

נ.ב החפצים שלך בדירה של ההורים שלי.

אפילוג

השתחררתי מבית החולים לפני שלושה ימים ועדיין לא היה לי את
הכוח הנפשי לגשת כדי לקחת את החפצים שלי, אבל ידעתי שאני חייב
את זה, לעצמי ולשירי.
הגעתי לבית משפחתה של שירי בערך ב-10 בערב, הבטתי סביב על
הדירה שבזמנו תמיד רציתי להגיע לשם, הסתכלתי סביב, מנסה לספוג
את הנוכחות שלה ואז פתאום נעצרה נשימתי, שירי.

מצטערת לאכזב אותך ענתה לי הבחורה היפה בחיוך אני אחותה נופר,
במה אני יכולה לעזור לחבר של אחותי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הם משהו שמנוגד
למין האנושי!"





מעונב אחד על
הסקס פיסטולז


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/02 20:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניב סדובסקי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה